לקח לי זמן רב ליטול את "צלה של הרוח" לידי. ספר שנמכר בתור "רב מכר עולמי" ושעשרות מכרכיו ניצבים בשורות מסודרות בפתיחה לכל חנות ספרים גורם לי בדרך כלל להתרחק ולהמתין ''עד יעבור זעם''. אבל בביקור אקראי אצל חברה שתמיד מעודכנת במהדורות האחרונות של הספרים הנמכרים ביותר התחלתי לעלעל, וחברתי נאלצה לשכוח מביקור הנימוסין. הספר ניצח. אין מה לעשות - ספר ששורות הפתיחה שלו מובילות לטיול בשעת שחר לבית קברות לספרים נשכחים לא יכול שלא להתחבב עלי. המסע הרגלי הקצר הזה של דניאל בשנת 1945 ברחובות ברצלונה מוביל לגילויו של ספר נדיר של חוליאן קאראך, שתעלומת ספריו הנכחדים בשריפה בזה אחר זה היא המפתח המוביל לעלילה המפותלת והמותחת. דניאל הצעיר מתבגר לצילו של הספר והדרך כרוכה בקילוף שכבות אחת אחר השניה שמובילות אותנו למסע חיצוני ופנימי, ריאלי ופנטזיוני ששזור בקסם, מתח, מסתורין, טירוף ואהבה. אנו הקוראים מובלים בעקבות דניאל לגילוי "הסוד" (למה שאגלה לכם? תקראו בעצמכם...), שבמקביל לחשיפתו דניאל מתבגר ופותר את חידת זהותו בברצלונה בימים שאחרי מלחמת האזרחים. לכאורה, הספר מכיל את כל היסודות של
רומן זול: אהבה, בגידה, קנאה שורפת ואדם ששורף ספרים. למעשה, במעשי תעלולים ספרותיים ולשוניים רואיס סאפון מצליח להפוך את הספר לאיכותי ועמוק יותר. דניאל הגיבור מיטיב לתאר זאת: כשהוא עומד לפרוש בפני אהובתו ביאה את סיפורו האישי וא אומר לה: "זה סיפור על ספרים". "ספרים ארורים, האיש שכתב אותם, דמות שברחה מדפי רומן כדי לשרוף אותו, בגידה וידידות אבודה. זה סיפור על אהבה, על שנאה ועל החלומות שחיים בצילה של הרוח". היא עונה לו: "אתה מדבר כמו הטקסט בגב של איזה רומן זול" והוא עונה "אבל זה סיפור אמיתי...וכמו כל הסיפורים האמיתיים, הוא מתחיל ונגמר בבית קברות, אבל לא בית קברות מהסוג שאת מדמיינת לך" (עמ'' 171-172). אזהרה לפני הקריאה: את הספר הזה קשה מאוד להניח בצד לאחר תחילת הקריאה, ואתם מסתכנים בזניחה של שאר עיסוקי היום יום. הביקורת היחידה על הספר (מלבד חוסר שינה בשלושת ימי
הקריאה שבו היה צמוד אלי יומם ולילה) הוא רמת התרגום, שממנה הופתעתי לרעה. הביטוי ''ארחי פרחי'' (עמ'' 16) יצא לדעתי מלקסיקון הסלנג עוד בשנות ה-80. למי שבעל שפה זרה – מומלץ לנסות (בעיקר בשפת המקור).
סקירות נוספות אודות צלה של הרוח