טיפול נמרץ – ריצ''ארד דולינג
מאנגלית: אבנר גפני, הוצאת הד ארצי
בתחילת הדרך – מובאה משל נתנאל הות''רן: לעיתים
אנחנו מברכים את עצמנו, בשעה שאחנו מתעוררים מחלום רע: יכול להיות שכך יהיה גם רגע לאחר המוות." מחשבה מעניינת היא להתעורר אחרי המוות ולגלות שהחיים המטורפים כאן הם החלום הרע. אחרי שקוראים את "טיפול נמרץ" אין ספק שהאימרה הזאת נכונה, לפחות לכל אלה שהגיעו ליחידה לטיפול נמרץ שבקומה התשיעית של בית
החולים, תחת השגחתו של המתמחה הנאמן ד"ר פיטר ורנר ארנסט, רופא פנימי. האומללים שמגיעים למחלקה עוזבים אותה רק בליווי האחראי על חדר מתים, עם פתק תלוי להם על הבוהן. החוכמה של הרופאים היא להחזיק אותם שם חיים בכל מחיר, וגם בכל מצב. הם אינם חוסכים במאמצים להאריך חיים גם כשברור לכל כי הם מאריכים בעיקר את הסבל המיותר והנורא.
מאחר והחולים מתחלפים בכל זאת – שהרי, למרות כל המאמצים, יש להם הנטייה המעצבנת למות לבסוף – וחדשים באים במקומם, הצוות משתדל שלא להתקשר אל האדם שמאחורי הגוסס. מבחינתו של הצוות אין אלה אנשים, אין להם שמות, אלא מחלות קשות במיטות שתיים או ארבע.
למיטה אחת, למשל, יש עור קמוט מזיקנה וכחול מחוסר חמצן. היא מונשמת היטב, מקושטת בתוויות, כבלים, שפופרות וצינורות מחוברים לורידים הבודדים שעוד נגישים אצלה. שני שסתומים מאפשרים גישה מהירה לקנה הנשימה ותפר של מהדקים מפלדת אל-חלד אוטם את החזה. החזה שחזר לפני כמה שעות מניתוח לב פתוח, בו נוסרה עצם החזה שלה וריאותיה נדחפו הצידה כאילו היו ערימות בשר זול.
החלל שסביב המיטה מלא במכשור רפואי משוכלל שרק טכנאים מיומנים יודעים להפעיל ולתחזק. חוץ מזה, קשורים כל החולים למיטותיהם. אם מישהו מהם חוזר במקרה להכרה, הוא מנסה לתלוש מעצמו את הצינורות המחוברים אליו ובכך לעיתים מביא על עצמו את מותו.
המשותף לכל החולים שמתגלגלים לכאן, מלבד חוסר הסיכוי שבמצבם, הוא שלכולם יש ביטוח רפואי הדואג להזרים לבית החולים עשרות אלפי דולרים. אם ליבו של מיטה אחת למשל, יפסיק לפעם, תכריז מרכזנית בית החולים: "קוד כחול היט"נ בקומה התשיעית", וכך יידעו תריסר אנשי סגל מיומנים להגיע מייד למיטה אחת. הם "יטו את ראשו אחורי, ימלאו את ריאותיו בחמצן באמצעות בלון אמבו, יזריקו מנות נכבדות של תרופות
יקרות לכמה מורידיו, ישאבו דם לבדיקות יקרות מכמה ורידים אחרים, ישגרו מכות חשמל לגופו ויהלמו על חזהו, ובאופן כללי יעשו כל מה שניתן כדי להניע את מיטה אחת בדחיפה, כאילו ''היה'' שברולט משנת 57 שצריך היה להישלח לחצר הגרוטאות לפני עשרים שנה, ואילו הרופאים והאחיות הם חבורת בני תשחורת שיכורים, שמכוניתם נתקעה בדרך לפיקניק."
מה שמצמרר עוד יותר הוא הדיאלוג שמנהל ד"ר ורנר עם הרופא הותיק ד"ר באץ: ד"ר באץ אומר לרופא הצעיר שאין בכוונתו להניח לאף רופא, ''ראש כרוב כפרי'', שיענה אותו לפני מותו. בדעתו למות על המרפסת האחורית שלו כשרגליו מורמות, בטנו מלאה בצלעות על האש וחיוך על פניו. זו הסיבה שאין לו שום ביטוח בריאות ושאת כספו הניח בקרנות נאמנות תוך איסור חמור להוציא מהן כספים לתשלום עבור טיפול רפואי.
מעבר למחשבות הקשות שמעורר הספר, שאינן מרפות מהקורא זמן רב אחרי הקריאה, יש בספר עלילה, הוא קריא, ותיאורי הסבל יוצאים איכשהו אפילו משעשעים משהו. בקיצור, קריאה מרתקת עם ערך מוסף.