אשליות מצוירות – ג''יין סטנטון היצ''קוק
מאנגלית: ליאורה כרמלי, הוצאת כנרת
הגיבורה האמיתית של הספר, פרנסיס גריפין,
זו שגורמת לכל הדמויות האחרות לזוז ולפעול, היא אשה לא צעירה, אשת חברה, אלמנת עשיר ידוע, המפעילה, באמצעות כספה הרב, אנשים אחרים.
זוהי גרסה מודרנית של האגדה "הנסיכה על העדשה". לאחר שהסתיימו העבודות של בניית בית החלומות שלה, מסתובבת הגיבורה אם
הארכיטקט, כדי לוודא שהכל נעשה כמו שצריך. בהגיעם לחדר המגורים היא נעצרת, מביטה סביבה ומגיעה למסקנה שמשהו בחדר אינו כשורה. הארכיטקט המבוהל קופא ומגמגם משהו לא חשוב. היא סורקת שוב ושוב את החדר, חרדתו גוברת ובצדק.
לבסוף היא אומרת: הקמין לא נמצא במרכז החדר. בעיני הארכיטקט, הכל מצוי במקום שצריך להיות. כדי לשים סוף לעניין הספקות, הם מודדים את מיקום הקמין בחדר, ואכן מגלים כי הקמין בנוי בסטייה של עשרים ושלושה סנטימטרים ממרכז החדר. הגברת המעודנת מבקשת שהעניין יתוקן. הארכיטקט המבוהל מודיע לה שהיא לא תבחין בסטייה הזניחה הזאת כשהחדר יהיה מרוהט – אבל היא בשלה, מתעקשת שהקמין חייב להיות במרכז החדר.
ואז הוא אומר: אני לא יכול לתקן את הקמין מבלי לפרק את כל חמש הקומות של הבית. לא שאלתי אותך כיצד אתה מתכוון לעשות זאת, משיבה הגבירה. שנתיים של עבודות וכן הזרמת כספים רבים נוספים, עד שהקמין מסתדר באמצע החדר, ורק אז הבית מגיע לידי מצב מושלם, כדי שהנסיכה תוכל להתגורר בו.
יום אחד היא מגיעה למסקנה שצריך לצייר על קירות אולם הריקודים, אשר נבנה במיוחד למען נשף ההופעה הראשונה בחברה של בתה היחידה. ואז היא מוצאת את הציירת פיית'' קרווול, ה''נבחרת'' בזכות סגנון ציוריה, ציורי האשליות, או זה לפחות מה שהיא ואנחנו חושבים.
ציורי אשליות אלה הם ציורים מוזמנים, שאותם מציירת פיית'', ובהם מיגוון של דמויות תעתוע, כמו למשל: שיש מלאכותי, שיריוני צבים, במבוק, עמודים, חלונות כל מה שהמזמין מבקש. הכל מלאכותי כמובן, הכל חיקוי המציאות, הכל אשליה. פיית'' היא הציירת המושלמת בשביל אשליה אחת גדולה נוספת ש''הנסיכה על העדשה'' מתכננת.
תוך כדי עבודת הציור על קירות אולם הנשפים מגלה פיית'' את סודות עולם המפורסמים, התשוקות החבויות ואת תעלומת הרצח הבלתי פתור.
זהו רומן מתח כתוב היטב, מפני עטה של מחברת הרומנים האהובה על נשיא ארצות-הברית לשעבר ביל
קלינטון.