"כאב ועצב נכתבים יפה" אמרה לי דפנה חברתי הטובה...
וזו בדיוק התחושה הנירקמת לאורך כל הספר הזה הנפלא.
טורו ווטנבה
מספר את זיכרונותיו מתקופת היותו סטודנט, בגוף ראשון אנו מתוודים אל אהבתו לנאוקו נערתו העצובה האובדנית והנוגה כאשר בתוך כל הסבך המלא כאב הזה נירקמת מערכת היחסים של ווטנבה עם מידורי חברתו הסטודנטית, נערה קסומה, חיה ותוססת המקיימת עבורו את האופטימיות וההבטחה לחיים מלאים ועשירים.
מורקמי בגאוניותו הרבה מצליח להעביר לקוראים מעבר לסיפור האהבה המורכב הזה את אווירת הימים של דור הסטודנטים היפני בשנות ה- 70 הראשונות, צעירים מבריקים עירוניים ונבוכים.
כאב ועצב נכתבים יפה, כך בדיוק ניתן להגדיר את הרומן הזה, סיפור של בין חיים ומוות, עצב לצד הומור, סוף לצד התחלה, נעילה לצד תקווה...
הספר קרוי "יער
נורווגי" על שם השיר של הביטלס, מה שמחזיק אותנו שוב "שם" באווירת התקופה, נאוקו שלו אהבה את השיר הזה מאוד והוא ווטנבה זוכר את כל זה אל מול תווי פניה ההולכים ונעשים מאוד מאוד רחוקים ומתאדים.
הספר מגולל בעצם את החיים עצמם בתוך תאור הקשרים אותם עושה עבורו האדם, הוא נוגע בבדידות, באידווידואליות, בדואליות של אישיות, מן משהו כזה שנוגע בכל מי שקורא והכל משולב אל תוך שפה ריגשית ועדינה שאינה מקשה על רציפות הקריאה.
כלכך נפלא, כלכך יפה, כלכך עמוק, כלכך עוצר נשימה, כלכך שווה קריאה!
שלכם
שרית