בית חרושת למוחלט – קארל צ''אפק
מצ''כית: הלנה שמואלי, הוצאת ירון גולן
הסופר הצ''כי קארל צ''אפק טוען שכאשר אנו,
בני האדם, עוברים חוויה קשה במיוחד, אנו מתנחמים בכך שהמכה הזו היא הכי גדולה בעולם. למשל, בחורף קר מאוד, מתעוררים זקני צפת של צ''כיה ואומרים שמאז חורף 1786 לא היה כפור כזה. ואם חם מאוד, העיתונים מכריזים שזו הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בארצם מאז 1881. ויש לנו עוד תכונה מעניינת, הוא אומר: אנו כועסים על שנת 1881, שהחום שלה ''ניצח'' את החום של השנה, וכך נגזר עלינו לסבול בשקט מהחום ואפילו לא שברנו שום שיא (נשמע מוכר?). כך קורה גם עם מלחמות. כל מלחמה שוברת איזה שיא. מלחמה אחת היא הצודקת ביותר (תלוי באיזה צד נמצאים), אחרת היא העקובה מדם יותר מחברותיה, או קשה יותר או הכי ממושכת, וכן הלאה. סבלות החום והקור לא מתוארים בספר, הם רק הקדמה תיאורטית למלחמה הגדולה ביותר בעולם. לא מדובר במלחמת העולם השנייה, משום שצ''אפק עצמו נפטר כבר בשנת 1938. המלחמה האולטימטיבית שלו התרחשה בין השנים 1944-1953. הגורם למלחמה ראשיתו בהמצאה שלמהנדס מוכשר. במשך עשרים שנה עובד המהנדס על מכונה שהמציא, פיתח ושכלל, עד שיוצאת המפלצת שנקראת בספר ''
קרבורטור''. זוהי מכונה שמנצלת את כל חומר הגלם שלה ולא משאירה אפילו אבקה, ולפיכך היא מאוד יעילה. היא מצליחה להפוך חומר לאנרגיה, למשל קילוגרם אחד של פחם יכול להפעיל בית
חרושת במשך מאות שעות. המכונות האחרות צורכות הפחם, מפיקות קצת חום, אך גם אפר, גז פחמן ופיח. בחומר הנותר טמונה עדיין אנרגיה שאינה מנוצלת. אך כאמור, עם ה''קרבורטור'' החדש צורכים את כל החומר עד היעלמותו ומפיקים את מרב האנרגיה. למכונה הפלאית, העשויה לקדם את העולם ולהותיר לאנשים שעות פנאי רבות, יש למרבה הצער, תופעת לוואי תמוהה: מי שנמצא לידה כמה דקות כשהיא בפעולה, מרגיש פתאום נפלא, כאילו מין ריחף. מי שנמצא זמן ממושך לידה, מתחיל להאמין בקיומו של אלוהים. איך צ''אפק מסביר את הנס הזה? ובכן, הוא מתחיל בפנתיאיזם, שזו השקפה בדבר אחדות האלוהים והטבע, כלומר, הטענה היא שבכל דבר שקיים בעולם, אלוהים נוכח: באדם, באבן, בדשא, במים, בכל מקום. לכן, על פי הפנתיאיזם, בכל חומר קיימת גם מהות אלוהית וכאשר שוברים את החומר או מכניסים אותו למכונה ומנצלים את כל האנרגיה שלו, המהות האלוהית משתחררת מהחומר המנוצל כמו הגז הנפלט מן הפחם. פשוט, לא? במהלך הספר מתוארים יתרונות המכונה וכן המלחמה הנוראה שהיא מביאה, כך הקסם של הרעיון היפה והמאתגר מתפוגג ברעמי הקרב.