יצירה קורעת-לב של
גאוניות מרעישה – דייב אגרס (Eggers)
מאנגלית: שאול לוין, כנרת זמורה-ביתן – מוצאים לאור
שם הספר
יוצר מיד סקרנות: המילה "יצירה" נשמעת טוב יותר מספר, או מרומן, משהו אמנותי משובח. ב"יצירה קורעת-לב", אנו רוצים מיד לדעת מהי הטרגדיה שקרתה שם. ב"
גאוניות מרעישה", יש כבר הבטחה של ממש למשהו קלאסי, לפחות ברמה של גתה ו"ייסורי וורטר הצעיר" שלו. אך מי שלוקח את הספר לידיו ומנסה לברר על מה הספר, אין לו סיכוי. בכריכה האחורית אנו למדים עד כמה הספר מדהים, גאוני ושאר סופרלטיבים מקדמי מכירות. בתחילת הספר יש הקדמות שנפתחות בדרך-כלל כך: "אין צורך של ממש לקרוא את ההקדמה". הספר מתחיל רק בעמוד 47 מבלי שלקורא העקשן יהיה מושג על מה הספר, מלבד העובדה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי. ואכן, מתברר אחר-כך שלגיבור הספר הוא העניק את שמו, דייב אגרס. היצירה נפתחת סוף סוף בתיאור כאילו קליל של אם המחבר שמעבירה את חודשיה האחרונים ללא קיבה בסלון, ככה כאילו כלום, עניין שבשגרה, כאילו מצבה לא מזיז לאף אחד, אפילו לא לה עצמה. אבל אנו זוכרים כל הזמן את שם הספר: "יצירה קורעת לב..." היעדרות האב הנוכח נפקד מעוררת השתהות אבל אל דאגה, נקבל הסבר אחרי כמה עשרות או מאות עמודים. הסיטואציה אכן קורעת לב. שלושה ילדים בוגרים ועוד אחד קטן נפרדים בתקופה קצרה משני הוריהם המתעללים. המחבר לוקח אחריות על אחיו הקטן, דואג לו ומנסה להמשיך את חייו כמעט כרגיל עד כמה שאפשר. בראיון ארוך וחושפני שדייב מעניק למפיקה של תוכנית ריאלטי, הוא מסביר למה חשובה לו החשיפה: "כדי להוכיח לכולם ולעצמנו
שאנחנו אמיתיים, שאנחנו, בדיוק כמו כל אחד אחר, פשוט רוצים שחיינו יוקלטו, כדי לתת להם תוקף, מרגישים שמה שאנחנו עושים נעשה אמיתי רק כשהוא מוכנס אל הרשומות." (עמ' 286) וגם כמובן לשכנע אותנו שבתוך כל "הסמטוחה" הזאת פועל אדם עם כישרון גאוני. כשדייב לא מתקבל לתוכנית הטלוויזיה, הוא כתב לנו את הספר, הכניס לשם את כל הפחדים, הדמיונות, מלל כמעט אין סופי, משתלב בתיאורי הריצות המטורפות של בחור צעיר, שרוצה לבנות קריירה לבד, לנהל חיי חברה, ויחד עם זאת לשמור על אחיו ולדאוג שתהיה לו ילדות יותר נורמלית מאשר היתה לו ולאחיו הבוגרים. אחרי שסיימתי לקרוא את כל הספר מצאתי שיצירה קורעת לב של גאונות מרעישה הוא רק שם מסקרן שכרוך עם יותר מדי דפים שאינם ממלאים את ההבטחה של הכותרת הבומבסטית.