חיות – ג''ויס קרול אוטס
מאנגלית: ערן שדה, הוצאת זמורה-ביתן
ג''
יליאן האמריקאית, בת 44, פוגשת טוטם עץ מוכר במוזיאון
הלובר בצרפת. הדמות הגבוהה והמכוערת, כביכול נשית, שולחת את הגיבורה 25 שנים אחורה, אל הימים בהם היתה סטודנטית צעירה הלומדת שירה בקולג'' אמריקאי. אחד המורים שלה בסדנה לשירה, היה גבר בשנות השלושים לחייו. בשיעוריו עודד את קומץ הבנות להשביח את יצירתן וחזר ושינן באוזניהן הצעירות כמה משפטים שחשוב לכתוב על פיהם: "אל תפחדי: תחפרי בנשמתך! את לא יכול לצלול עמוק יותר? תצללי עמוק יותר. לכי על וריד הצוואר." (עמ'' 89) או שהוא מצטט, בשינוי קל, את קפקא: "יומן הוא גרזן לים הקרח שבתוכנו." מרוב חפירות לתוך הנשמה, הוא מצליח למצוא פירצה בלבבותיהן, אליה הוא יכול לחדור ולעשות בהן כרצונו. ג''יליאן מתאהבת בו. אהבה של נערה אל מורה אינה תופעה יוצאת דופן, חריגה יותר היא העובדה, שעד מהרה מתברר שמלמד הפייטניות, לא נשאר אדיש לבנות שהוא מלמד. הבנות מנסות להתבלט בפניו: במראיהן ובשירה שלהן. יש לחשושים בין הבנות על שתיים לפחות, שהצליחו להיכנס אל חייו וחיי אשתו ואז הן נעלמו בחטף מהחיים בקולג''. כולם יודעים על אלה שהוריהן באו לקחת אותן ויותר הן לא חזרו וגם הניסיונות ליצור איתן קשר, נכשלו. כאשר
המרצה המהולל שם עינו בתלמידה השקטה שלו, המספרת, הוא קורא לה ''
פילומלה'', בהשפעת התרבות היוונית שהוא מלמד. שם שמעביר בה חלחלה קלה אך גם התרגשות, על כך ששם לב אליה וטרח למצוא לה שם כה מיוחד. פילומלה היא גיבורת הסיפור "מטמורפוזות" של אובידיוס. היא היתה נערה בתולה שנאנסה באכזריות על ידי הגבר שאמור היה להגן עליה, גיסה טראוס. לאחר שאנס אותה, כרת את לשונה כדי שלא תוכל להאשימו. אך פילומלה האילמת אינה קורבן פסיבי. בעזרת אחותה היא נקמה בו נקמה עקובה מדם. גם ג''יליאן לא תשאר חייבת. הרומן של המרצה והמספרת מתחיל במשרדו וממשיך בביתו בנוכחות ושיתוף אשתו הפסלת היוצרת טוטמים מגושמים, ולא ניכר בה שהיא מממשת את המשפט ללכת אל וריד הצוואר. אך לפסלת יש דווקא מנטרה פרטית משלה, שהיא חוזרת עליה כמה פעמים: "אנחנו חיות וזאת הנחמה שלנו." כאשר חיות, הוא גם שם הספר ואין הכוונה לחיות במובן שיש נשמה באפינו, אלא במובן BEASTS. הניגוד בין צעירה רגישה, הכותבת שירה, לבין זוג מבוגר ממנה בשני עשורים, שמשנן חודרנות בוטה, כמעט אלימה: וריד צוואר, וחייתיות מוצהרת, יוצר חוסר איזון כמעט מטורף ביחסים ביניהם. רומנים בין מרצים נשואים ותלמידות צעירות, בדרך כלל לא נגמרים טוב, לא בחיים ולא בספרות. כאן הסוף די מפתיע וגם באופן פרדוכסלי קצת מנחם, שווה קריאה.