גשם – קארן דובה
מגרמנית: גדי גולדברג, חרגול הוצאה לאור
השם "גשם" הבטיח לי רומן ברכה, למרות צילום הכריכה המדכדך:
בול עץ נישא במים מעופשים. ידעתי עליו שזהו סיפור על סופר שקיבל כסף כדי לכתוב רומן ביוגרפי של מתאגרף. הסופר ואשתו הטריה מחפשים מקום מבודד כדי לכתוב ומוצאים בית זול בתוך נוף ביצות שומם, במה שהיה עד לפני כמה שנים מזרח גרמניה. הדרך אל הבית כבר משרה עגמומיות דביקה ולא נעימה. הוישרים של מכונית המרצדס שקיבל מהמתאגרף מתקלקלים. התקלה עדיין לא הדליקה לי נורה אדומה שמעכשיו עד סוף הרומן כל
התיאורים יהיו מעורפלים, כמו מבעד שמשה מכוסה טיפות מים של גשם שאינו פוסק, ומגבים שאינם פועלים. אחר-כך הם נתקלים בגופה של אישה צפה במימי אחת הביצות. הם מגיעים לבית עזוב ומוזנח והסופר עושה את ההחלטה הגורלית - לקנות. רק למחרת כשהשמיים מתבהרים הוא מגלה לאכזבתו הרבה שבקצה השני של הביצה יש עוד בית שמשקיף גם אליו, כך שהוא לא לגמרי בודד בסביבה.
למרות ההקדמה הקודרת, הייתי בטוחה שהקיץ יגיע, ייבש את קירות הבית והביצה. הם ישפצו את הבית, יסדרו גינה עם פרחים וירקות, הוא יכתוב את הביוגרפיה כמו שרק משורר טוב, כמו שהוא חושב שהוא, יכול. אבל התיאורים הקודרים לא פסקו. המלים: לח, דביק, עכור, טחוב, בוצי, דלוח וגשם המשיכו לזרום ברקע העלילה שהתדרדרה מדף לדף. המחברת קארן דובה, יכולה היתה לחלץ אותם משם בכל רגע, אך באדישות קרירה היא המשיכה להפליא בהם את מכותיה הנאמנות, עד שהסופר עצמו מאבד את יכולתו להיאבק ושוקע לתוך גורלו המר ללא התנגדות. הגשם שבאסוציאציות שלנו מבטיח ברכה, ניקיון והיטהרות, מביא דווקא עם קריאתו דכדוך, מעורפלות וטינופת. תחושה עזה לקפוץ לאמבטיה ולשטוף במי ברז נקיים וחמים את כל הבוץ. לגיבורי הסיפור אין אפילו את הפריבילגיה הזאת. באמבטיה שלהם זורמים מים חומים מחלודה. ואותנו אמבטיה טובה לא תצליח לטהר מן הקריאה של התיאורים המבחילים שדובה כל כך טובה בהם. היא לא חוסכת מקוראיה את טכניקת ההקאה של אשת הסופר היפה והרזה, את הכאבים הפוקדים את הסופר ואת תיאורי הסוף הבלתי נמנע לדעתה. בכריכת הספר כתוב על המחברת שהיא מטפלת ביד אמן בחומרים הנפיצים שהעלתה ושהצער שלה נטול סנטימנטליות. רק כך יכלה להיכנס אל התיאורים הקשים וליצור רומן קודר, מעניין ושווה קריאה.