במרחק נגיעה

במרחק נגיעה – קרטיס סיטנפלד
מאנגלית: יצהר ורדי הוצאת כנרת
הקורא נדרש להרבה סבלנות בתחילת הספר. קשה להיכנס לעורה של צעירה בת 14, החיה בפנימיה יוקרתית בארה"ב. כמובן שתלוי בן איזה מין הקורא ועד כמה הוא קרוב או רחוק לגיל הנעורים הפרטי שלו. מי שמוכן לכפות על עצמו קריאה של עשרות עמודים בהתחלה, ימשיך הלאה מכורח הסקרנות. ויתמיד בכך עד עמוד 475 שם הרומן נגמר. מתברר ש"במרחק נגיעה", הנגיעה כבר לא רחוקה, אלה נוגעת ישירות בלב הקורא, ויותר מכך בלב הקוראת, ברגע שמתעוררים בה הזיכרונות של ימי נעוריה שלה. לי היא נערה מבית רגיל שבגיל 13 מחליטה שהיא רוצה ללמוד בפנימיה. היא זוכה במילגה נדיבה ומעבירה את ארבעת שנות התבגרותה במרחק 18 שעות נסיעה מביתה. היא אינה תלמידה מצטיינת או מוכשרת באיזה תחום, אינה עשירה ולא יפה, רק רגישה לעצמה, לאחרים ולסיטואציות המזדמנות. וכך קורה שדווקא את הנערה הלא מקובלת הזאת ישא הקורא בזיכרונו עוד זמן רב. ואילו המקובלים, העשירים, היפים והמצטיינים, אלה שגיבורת הספר משירה אליהם מבט אורג, ירדו לתהום הנשיה. בגדול, יש במיקרו קוסמוס של מתחם הפנימיה, את הדברים הטובים והרעים שמאפיינים את ארצות הברית בכלל. אפשר למצוא בה בית ספר פרטי, המעסיק את המורים הטובים ביותר שניתן למצוא, והחינוך המעולה. בקטן, את החברה האנושית רדופת ההישגים, עם הדינמיקה שיוצרת חבורה של מתבגרים, התחרות, הרצון להתבלט וגילוי המין. כל הדברים האלה משתקפים בעיניה התמימות של לי, שמנסה בדרכה המגושמת להכין את עצמה לקראת החיים בעולם, עם התובנות הקטנות והפרשנות שלה לאירועים המזדמנים לחייה. יש קטע שהיא מיטבה לתאר זאת במערכות היחסים שלה עם שני בנים. עם האחד לא קרה דבר מלבד העובדה שהיא כנראה איכזבה. עם האחר היה לה רומן חלקי, לא מספק: "יש אנשים שאנחנו עושים להם רע, וזה מכין אותנו לעשות טוב לאנשים אחרים אחר כך. אולי זה נשמע אגוצנטרי, אבל אני אסירת תודה על אותם יחסי תרגול, והייתי רוצה לחשוב שבסופו של דבר מתקיים שיווי משקל כלשהו – אין לי ספק שגם אנשים אחרים, בלי שהייתי מודעת לכך, תירגלו עלי." האם אין זה מה שקורה לכולם בחיים. התנסויות שמכינות אותנו לקראת התנסויות טובות יותר ומספקות בעתיד?