אהבה מסובכת

האגדות יודעות לספר שפניה היפות של הלנה מטרויה השיטו אלף ספינות וכי בעטייה פרצה מלחמת טרויה.
אני חושב, שכל הנשים, בסתר ליבן, היו רוצות לחוש לפחות פעם בחייהן תחושה דומה. כלומר, לדעת שמשהו חריג, מסעיר או מפתיע התחולל בגלל יופיין או מיוחדותן.
הפעם באתי לספר על אישה שזכתה להיות במרכזם של כמה וכמה אירועים שבאו לעולם בשל היותה מה שהיא.
נכון שאיננו עוסקים כאן במלכת יופי עולמית או אפילו מקומית, אבל בכל זאת מדבר סיפורנו על אישה נאה ומטופחת, מיוחדת ושונה, שבלי שהתכוונה לכך, חוללה שורה של אנקדוטות בעלות גוון אירוטי או משעשע, הכל לפי טעמו של הקורא.
חביבה היא גיבורת סיפורנו, חייכנית ומסבירת פנים. נוהגת היא להתהלך בנועם בין הבריות, וכמעשה שיגרה היא קושרת איתן שיחות חולין או מחליפה ברכת שלום לבבית וחמה.
אורחותיה העלו תמיד גלי אהדה גבוהים כלפיה, ורק מעטים לא עמדו בפני קסמה המיוחד והמצודד ונוכח החום האנושי, הטבעי ושובה הלב, שהקרינה.
דומה שהיא עצמה מעולם לא הייתה מודעת לתחושות הללו שעוררה תדיר בזולתה. התנהלותה עם כל הנקרה בדרכה נראתה לה טבעית ומובנת מאליה. חיוך מצודד, מבט סקרני, התעניינות אמיתית, מגע יד מרפרף, חיבוק חברי או נשיקת נימוסין היו חלק אורגני מאורחותיה, ודווקא הטבעיות ששפעה מכך היא ששבתה את פוגשיה בחבלי קסם.
קשה לי להחליט אם מה שיסופר להלן הוא תוצאה של הנורמות שהשתנו לאורך השנים. אני מתכוון בעיקר לשקיעת מעמדה של התמימות ולאובדנה של הבושה. את מקומן של אלה ירשו הישירות, הבוטות, גסות הרוח והחוצפה. יתכן שכאן טמון הפער בין התנהגותה של גיבורת סיפורנו וציפיותיה לבין ההתרחשויות שאירעו בפועל.
הטו אוזן, שימעו, ושיפטו בעצמכם:
א. הרופא המאוהב
רופא המשפחה היה איש מבוגר, מכובד ונשוא פנים. את חיבתו לזו שעומדת במרכז העלילה שלנו לא טרח להעלים. תמיד היה מקבל את פניה בחיוך ומחמיא לה על מראה ויופייה. הוא טיפל במסירות בה ובבני משפחתה וגילה אכפתיות והתעניינות מעבר למקובל. היא ראתה זאת כהתפתחות טבעית של היכרות ההולכת ומעמיקה, וגם את המחמאות קיבלה מבלי לייחס להן משמעות מיוחדת או משקל יתר.
בכל זאת ראתה כיוצאת דופן את הופעתו התכופה במסלול הליכתה לעבודתה, עת היה ממתין לבואה, מחליף איתה מספר משפטים ושוב שוזר מחמאות לרוב בדבריו. נראה שאופייה הידידותי במפגיע ריסן במידת מה את התחושה העמומה שהחלה לקנן בה, שמשהו נראה חריג במקצת ולא תקין. לכן נהגה לעבור לסדר היום ולא לייחס משמעות רבה מדי למפגשי האקראי המתוכננים הללו.
באחד הימים צלצל הפעמון בביתה. איש מבני המשפחה לא היה באותה עת בבית. היא פתחה את הדלת ולתדהמתה ניצב מולה לא אחר מאשר רופא המשפחה.
בעודה מנסה לעכל את הקורה, החל הרופא להתוודות על אהבתו אליה ולספר עד כמה הוא כרוך אחריה ומלא התפעלות מאישיותה ומיופייה. לדבריו הוא מתכנן כבר זמן רב לגלות את אהבתו אליה עד שחש שאינו יכול להתאפק יותר.
כל הסיטואציה נראתה לה כלקוחה מעולם הדמיון. מעולם לא שיערה בנפשה שיקרה כדבר הזה. הרופא נראה לה כל כך מבוגר ומכובד עד שהתקשתה להאמין שיום יבוא ותקרה התפתחות כזאת.
היא חשה תערובת של מבוכה, חוסר אונים, בלבול, ותדהמה. בינה לבינה תהתה כיצד יוצאים מהמצב המביך אליו נקלעה מבלי להעליב או לפגוע קשות ברופא המכובד.
חששה שמא יגיע לפתע אחד מבני הבית, ואז? כיצד ניתן יהיה לתרץ את נוכחותו של הרופא?
כעבור דקות ארוכות התעשתה. במיטב הנימוס האפשרי ותוך בחירת המילים המתאימות הבהירה למאהב הפתאומי שאהבתו חסרת סיכוי וכי אין היא מעוניינת בקשר כלשהו מעבר ליחסי פציינט – רופא.
לשמחתה קיבל הרופא את דבריה, התנצל ו...נעלם.
מאז, ולאורך השנים בהן המשיך הרופא לטפל בה ובמשפחתה, נגנז עמוק בזיכרון הביקור המפתיע ולא הוזכר לעולם. רק המבטים המקריים שהוחלפו ביניהם והעיניים שניסו להימנע ממבט ישיר שימשו עדות אילמת לסיפורו של הרופא המאוהב...
ב. עיניים בשבי היופי
הטיול המאורגן לחו"ל היה מורכב מקבוצה מעורבת של אנשים שרק חלקם הכירו איש את רעהו. כדרכם של מארגני טיולים נערך מפגש היכרות שנועד ליצור יחסי חברות וקירבה בין המשתתפים בטיול ובכך ליצור קבוצה מגובשת יותר מבחינה חברתית.
גם כאן בלטה גיבורת סיפורנו במהירות ובקלות של יצירת ההיכרות והקשר עם המשתתפים במפגש ההיכרות.
חיש קל קשרה שיחות עם זה ואחר, שוחחה עם זוג אחד וגילתה מכרים משותפים עם זוג שני. כעבור שעה כבר הילכה בין הנוכחים כאילו הכירו מזה זמן.
עינו צדה אותה כבר בתחילת המפגש. למרות שטרם גיבש לעצמו את טיב תחושותיו כלפיה חש משיכה בלתי מוסברת ובעלת עוצמה בולטת. הוא עקב אחריה במבטו, סקר את קלסתרה, מדד את מידות גופה וסיכם לעצמו כי טוב המראה בעיניו.
תחילה ניסה להצניע את תחושותיו ובעורמה מסוימת רקם קשר זוגי בכך שיחד עם רעייתו טיפח יחסי חברות עם גיבורת סיפורנו ובעלה.
במשך מרבית הטיול בילו שני הזוגות ביחד וקשריהם העמיקו. חוויות רבות ששולבו בטיול עברו יחדיו ובסיומו חשו כמכרים ותיקים. כיוון שכך, החליטו להמשיך ולקיים קשר גם בארץ, ולהתראות אלה עם אלה לעיתים קצובות.
שיחת הטלפון הראשונה הגיע ממנו במפתיע. הוא שאל לשלומה ובמשך דקות ארוכות שיחזרו חוויות שפקדו אותם בטיול. רק מאוחר יותר הפכו שיחות הטלפון לשיגרה. פרקי הזמן בין שיחה לשיחה הלכו והתקצרו ובהדרגה קיבלו אופי אישי יותר.
בחלוף שבועות אחדים כבר העז לשאול אותה אם תיאות להיפגש איתו ולסעוד יחד במסעדה כלשהי. שוב הופתעה מהתפנית שחלה ביחסים שנראו לה תמימים וידידותיים גרידא.
היא דחתה אותו בעדינות אך הוא לא הירפה. באחד הימים אפילו הודיע לה שהוא מגיע לעיר מגוריה ובכוונתו לבוא לבקרה. ידעה שלא תוכל לסרב בלי לפגוע בו ולכן נענתה בחצי פה. דאגה לכך שהפגישה תהיה תחומה בגבולות של ידידות ותו לא והוא – קיבל את הדין.
במשך שנים חזר על עצמו הדפוס של שיחות טלפון ובקשה הולכת ונהיית תובענית להיפגש לארוחה משותפת. היא דחתה באדיבות אך בתקיפות את כל הפניות וקיוותה שמתי שהוא יגיע הויתור. לא כך היה. הבקשות הפכו לתחינות אף שלא נענו אף פעם.
עשרים שנה חלפו מאז היו בטיול המשותף. הקשר האפלטוני נחלש במידת מה אך לא נעלם לחלוטין. גם השנים עשו את שלהם, ובהיות המחזר הלהוט שלנו אדם מבוגר יחסית כבר אז, ניתן היה להגדירו עתה כקשיש לכל דבר.
בוקר אחד קיבלה ממנו שוב שיחת טלפון. הפעם היה זה אחרי תקופת שקט ארוכה. היא זיהתה מיד את קולו. הוא סיפר לה ששוב אין בריאותו כתמול שלשום וכי לאחרונה עבר ניתוח להסרת ירוד (קטרקט) בעיניו. היא שאלה לשלומו ואיחלה לו שימשיך ליהנות מכל הדברים היפים. תשובתו הייתה הדבר האחרון שהעלתה בדעתה.
"בעיקר החלטתי על הניתוח כדי שאוכל לראות את יופייך..." אמר וסיים את השיחה.
ג. הגימנזיסט או הצתה מאוחרת
בימים הרחוקים של עלומיה התפתחה ידידות מיוחדת עם עלם חמוד בן הכיתה המקבילה. היו אלה יחסים שבין ידידות הדוקה ובין ''חברות'' בלשון הימים ההם.
למיטב זיכרונה נמשכו היחסים כשנתיים וכללו שיחות מתארכות על ענייני דיומא, טיולים בעת שנהג ללוות אותה לביתה, הליכה משותפת לקולנוע – שנחשבה אז כאות ליחסים קרובים יותר.
סיום הלימודים בשמינית סימן שינוי חשוב בחייהם של כל תלמידי המחזור ובכלל זה תם גם פרק זה בחייה. מעבר לכך לא נותר בזיכרונה דבר.
חלפו שנים והגיע מועד מלאת חמישים שנה לסיום הלימודים. היוזמים והנוסטלגיים שבין הבוגרים של אז החליטו לארגן כנס מחזור בו יעלו חוויות וזיכרונות ויתראו שוב איש עם חבריו. הדואר האלקטרוני מילא תפקיד חשוב בארגון האירוע. נערך מהלך מקיף של איסוף כתובות והוכנה רשימה ארוכה של כל הבוגרים.
כאשר נתקלה באקראי בשמו חשה ריגשה קלה ומעין פרפור קל בבטנה. לא ידעה אפילו על מה ולמה קרה הדבר אחרי שנים כה רבות, בהן לא היה שום קשר ביניהם. עד כדי כך הטרידה אותה ריגשת הפתאום, ששקלה אם לוותר על האירוע כולו כדי לא להיתקל בו. בינה לבינה לא ידעה להסביר את פשר הדבר. בכל זאת יובל שנים חלף ולפתע חוזרת ומציפה אותה הרגשה מוזרה כזאת ''ואפילו חברים של ממש לא היינו'' אמרה לעצמה.
יומיים לפני האירוע קיבלה ממנו מעין פתק בדואר האלקטרוני: "מקווה לראותך בכנס".
חרף התלבטותה החליטה שלא להשיב על הפתק ויחד עם זאת לנסוע לכנס.
המפגש היה מרגש וגדוש רגעים נוסטלגיים. עיניה שוטטו כה וכה שמא תפגוש בו, אך די מהר התברר שלא הגיע. ''מילא'' חשבה ''אולי מוטב כך''.
לא חלפו אלא ימים אחדים ושוב הונח מכתב ממנו בתיבת הדואר האלקטרוני שלה. הוא הביע צער על שנבצר ממנו להגיע ובישר לה על בואו הקרוב ארצה. מכאן הסיקה שאינו חי בארץ, אף שלא טרח למסור שום פרט על עצמו.
מהלך העניינים שהתפתח מנקודה זו היכה אותה בתדהמה. מדי יום קיבלה מכתב ובו בקשה נמרצת להיפגש איתו בעת הגיעו לביקור. בנימוס אופייני דחתה את הבקשות הללו וקיוותה שבכך יסתיים העניין.
בפועל קרה ההיפך. הוא החל להעלות נשכחות אודות יחסיהם מאז, סיפר לה על ביקורם המשותף בקולנוע, ציטט קטעים מיומן שניהל באותם ימים, הזכיר לה את התמונה שהעניקה לו עם הקדשה סתמית מאחוריה. טען שהגורל או הנסיבות יצרו עבורם הזדמנות שנייה שאולי לא תחזור וחבל להחמיצה.
כל התחמקות שלה הביאה