באהבה נטליה

ו
היום זה כבר אחרת, אנחנו חיים בעידן המסכים, העידן הזה הכל-כך מצמצם מרחקים והכל מיידי ונאחז מהר מידיי ואין את תחושת ההתרגשות שבציפייה ותחושת ה לחכות כמעט ואינה מוכרת עוד והכל מיידי ונגיש מאוד ובלחיצת כפתור אחת אפשר לעשות את הכל קיים ובאותה מהירות לחיצה ניתן לעשות את הכל נעלם.
************
רות אלמגור יצרה יצירה נפלאה - רומן מכתבים מרתק ועצום במילותיו, נטליה הימלפארב אומנית מבריקה כותבת את ימיה במשך עשרים שנה, בתוך מכתבייה שזור סיפורם של חבריה, חברים מזירת האומנים הישראלית החל מהשנים של אחרי מלחמת שש הימים ועד לסוף שנות השמונים, הספר מספר על מעין הנעורים אותם רוצים לשמר האומנים הללו הכלכך מבריקים והכלכך עטופים בסצינה האומנתית הבונה אותם, על חדוות היצירה, על התסכול והמרדף אחר ההצלחה ועל הרצון לגעת ולחדור, נטליה מגלה בהם במכתבים את הכל, מגלה את כולה, היא עושה אותה גלויה עד דק, היא מספרת על אהבתה לאיש נשוי שצרוב בליבה, היא כותבת לו פעם יותר ופעם פחות ותמיד באהבה רבה מאוד, מספרת על האומן שבה, מספרת על תשוקות של אישה, מספרת על הפרדוכס של החיים לצד הפשוט נורא, מספרת על האפשרי ועל הבלתי אפשרי...יש משהו ברומן הזה כלכך נוגע ללב וכלכך מרתק את העיניים הקוראות ובנוסף מצאתי בו משהו ישן ונושן על קסם הדף הנייר והמכתב.
ונטליה הציגה זו בשאלה באחד ממכתביה הרבים ללאה חברתה הטובה:
"ואני שואלת את עצמי לאילו חיים ישמשו המכתבים הללו עדות".
ואולי זה כל העניין, העדות השורשית הזו שהכתוב על הדף מעניק מכל עדות אחרת המוקלדת על מסכים. משהו מאוד חם ומרגיש ומוחשי ונוגע יש במכתב, במילים הנחרטות על דף הנאחז באצבעות הידיים הפותחות אותו בריתוק לצד היסוס המאתגר את העיניים עד כלות. לפעמים הייתי רוצה מאוד שכל ימיי יאספו כך בדיוק אל מכתבים הנושאים בתוכם ריחות דפים וצבע דיו המשתנה ממילה אחת לשניה, בכתב יד שיעיד על משהו ייחודי כזה השייך רק לכותב, משהו שישאיר חושניות ומוחשיות של מגע לצד אוטנטיות ואישיות. זהו קסם העט הדף והמכתב, היום זה קצת נחטף.
ונטליה הציגה זו בשאלה באחד ממכתביה הרבים ללאה חברתה הטובה:
ואני שואלת את עצמי לאילו חיים ישמשו המכתבים הללו עדות".
ספר מציץ מחטט ומרתק
קריאה מהנה
שלכם
שרית