עוד לפני שמבינים שזירת ההתרחשות ממוקמת באפריקה, מספר לנו על כך שם הספר. עשבים פוזמים וגבוהים וביניהם פנים של כושי ,ניבטים.
ספרה של דוריס
לסינג נפתח ברצח. עוד אין הזדהות עם הדמויות.וכדי להעמיק את הזרות, מודגשת העובדה שהטרנרים, היו לא אהודים בקרב הלבנים באפריקה. הטרנרים- דיק ומארי
טרנר.
מארי ,האישה, נרצחת בפתח הסיפור. אין זה ספר מתח. מייד מתוודע לנו שם הרוצח,
מוזס,שם שעדיין זר לנו, ממש כמארי טרנר.
מארי טרנר, אנגליה, שמעולם לא ראתה את אנגליה, גדלה כבת יחידה. אביה נוהג להשתכר, ואמה -לסחוב את מארי עמה ממקום למקום, ולבכות לפני המוזג שלא יתיר לבעלה להשתכר ולבזבז כספו על אלכוהול. לאחר מות הוריה, מארי מרווחת. היא עובדת כמזכירה, ושנותיה עוברות בנעימות. היא יודעת לשמור על יחסים טובים עם כל חבריה וחברותיה לעבודה, ומחזיקה מעצמה אישה נורמלית. רק פעם אחת, היא שומעת שיחה מקרית של חברותיה, שאומרות עליה ש"היא לא כזאת", שלא מחפשת גבר ולא רוצה להתחתן. ומאז, משתבש הכול. מארי ,שעד כה יצאה עם גברים לבילוי בלבד, מחפשת גבר להתחתן עמו, לא מרצונה, אלא מכפיית החברה עליה. לבסוף מתחתנת עם דיק, בעל חווה חולמני וכושל, ועוזבת את העיר אל החווה.
דיק -מן הטיפוסים הרומנטיים, מזכיר קצת את אשלי וילקס מ"חלף עם הרוח"- הוא לא נוטע טבק, כי זה תעשייתי, ומתקשה לסיים מלאכות בהן החל. הצד ששווה למארי ובעצם לכל הלבנים באפריקה, הוא השנאה והזלזול בשחורים. ביד אמונה ומחלחלת מתארת לסינג, את שנאתה העזה של מארי לילידים. את סלידתה מהריח השחור החם והחמוץ, את התינוקות שנדמים לה כטפילים. מארי מביאה על עצמה את אסונה. כאשר דיק נופל למחלה, היא משגיחה על הפועלים בשדה. היא מתעלמת מכל הכללים הנהוגים, הפסקות למים וכו, ומתמלאת
ריגוש בשל השלטון שלה.
באחד מן הימים, כושי גדול ממדים, מבקש מים, באנגלית. מארי לוקחת את מוט ההלרקאה ועושה מה שלא ייעשה: צולפת בפניו. טיפות של דם זולגות מהחתך של הכושי,,הוא מביט בעיניה, וחוזר לעבוד.
לאט ,המצב מתדרדר. לדיק יש שגעונות חדשים שמדלדלים את כל כספם. הטרנרים לא שומרים על קשר עם לבנים מהסביבה, שרוצים קשר עמם.אף משרת לא מוכן לעבוד אצל מארי, השמועות בדבר רשעותה החולנית עושות כנפיים. ויום אחד מגיע דיק עם עובד חדש, עם מוזס. מארי מכירה את הפועל, ומבחינה בצלקת שמתחת לעינו. היא חשה פחד. עם הזמן נמהל בפחד ריגוש: גבו החזק של השחור. בוהק שריריו כשהוא עובד. מוזס מבחין בפחד. לאט לאט, הוא תופס פיקוד אצל מארי, עד הסוף המר, ביום האחרוון ממש, טרם יציאתם את החווה הכושלת. בתקופה אחרונה זו, מארי מבולבלת, חולת הזיות ונתקפת טירוף.אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר הזה. אין מטיפנות נגד גזענות, דווקא בכך שלא מספרת לסינג מצד הכושים, התמונה אמינה וקשה הרבה יותר.
סקירות נוספות אודות העשב פוזם