וככה זה כניראה שמתנתקים ומשחררים אחיזה מן השגירה ניתן להביט על עצמך מבחוץ כאילו ואת הינך המראה ולספר אותך נקי בלי כל
מסיכה ומאוד ישירה ואיה הגיבורה של גולדברג היתה לכזו בספר הזה שלה. "אף מילה על אהבה" הרומן הראשון אותו יצרה...
איה
כמהה, כמהה למשהו שיעטוף אותה ויקח אותה רחוק מכל מה שסביבה, היא עולה למטוס ומרחיקה
עצמה מאחריות, מיומיום מעמיס מדאגה ובמילים ארוטיות להדהים היא מספרת את החוויה כולה, הטעימה הראשונה מוגשת לנו הקוראים כבר בהתחלה, היא מתארת את ההמראה, את הטיסה, כדומה להתרגשות מינית המגביה אותה הכי למעלה הכי גבוהה עד לנקודת הגמירה.
איה מעיזה, היא משחררת משהו מעצמה, נוגעת באיש אחר לקצת, ככה בקטן ממש והרגש גועש ועושה בה סוג של מטען והיא שואלת את האיש האחר, זה הבא ונעלם "למה זה לא יכול להיות רומן קליל וקטן"
והתשובה הממהרת לחדור בה נישמעת ממנו כלכך מלאה בקבלה "כי אנחנו לא אנשים קלילים" הוא מספר לה.
ואני הקוראת נמלאת רגיעה, אני חושבת אותי לרגע איה ונאחזת בחוסר הקלילות הזאת כמשהו השווה לסוג של מחמאה ואיה מתחילה להיות מבינה וסוגרת את קצוות המסע ומחזירה עצמה אל המוכר שלה הרבה יותר נינוחה שלמה ונבונה.