עסקי סקס בסינגפור

ספר זה נכתב בעקבות חקירה של הסופר, אשר מכנה זאת עיתונאות חוקרת,  חושף צביעות בסינגפור. במשך זמן רב סינגפור נחשבה למדינה מוסרית ביותר. אפשר לקרוא לה ''מדינת האַל''. ''לא'' למכירת מסטיקי לעיסה, ''לא'' לזריקת זבל ברחוב, ובעיקר ''לא'' לצריכת פורנו. אבל מהן העובדות ? מקומות בהן נמצאות זונות בנות המעמדות הנמוכים עד האליטיסטים, מופיעים בקצב בו צצים בתי עסק למכירת מזון.  זנות של המעמדות הנמוכים כמו הזנות בגיילנג טיל, ברחוב אורצ''רד . ספר זה אף מגלה לנו כי מרכז הזנות בסינגפור גולש מעֶבֶר לעיר ''ג''קרטה'' הנחשבת פחות מוסרית. נהדר ! צביעות זו הופיעה גם כן מכיוון שר התעשייה של סינגפור ג''ורג'' יהו, בהצהרתו לעיתון ''אסיה השבוע'' (באפריל, 2000) : "אנחנו לא מקדמים את הזנות. אך כל סינגפורי יודע על גיילנג ומה שמתרחש שם.. " (עמוד 3) . הצהרה זו אינה מפורשת. אך למעשה, אין הבדל בין הזנות בסינגפור כיום לבין הזנות בזמן שלטונו של ראפלס. רק בשביל בצע כסף ! אם המדינה נוהגת כך, האם עדיין הוגן לומר לעם בסינגפור : "אל תהיו סוטים, אנחנו סינגפורים!". משחר ההיסטוריה, הזנות בסינגפור היתה עסק, מאז שלטונו של סטאמפורד ראפלס ב-1819. באותה העת רפאלס חשב שהאי הקטן (סינגפור) יעניין תיירים רבים מאסיה. בעזרת שימוש בתירוץ כי הדבר יוציא אותם מעוני וייצור רווחיות כלכלית למדינה, הזנות הפכה לממוסדת וחוקית. (עמוד 1).
המידע האקטואלי האחרון מגלה שישנן לפחות 6,000 זונות בסינגפור.  חלק מהן אינן אזרחיות סינגפור אלא מגיעות גם מתאילנד, הפיליפינים, הודו, ויטנאם ואינדונזיה. לכל מגזר יש מקום ופלח שוק משלו. לדוגמא, לקוחות היעד של הזונות התאילנדיות, הם העובדים הזרים מתאילנד. לא שונות מהן הזונות מהודו שמכוונות ללקוחות הודים, כמו אנשי עסקים הודים. אך כותב הספר דיוויד ברזיל אינו מסביר מהו שוק היעד של הזונות מאינדונזיה הממוקמות בגיילנג, המיקום המדויק הוא בסמטה 10/12 וכמו כן לאורך תלמה רוד . הזונות שמגיעות מאינדונזיה לסינגפור, מגיעות בעיקר מהאי באטאם (באינדונזיה). הזונות מאינדונזיה מגיעות לסינגפור עם דרכון ומבקרות באי רק שלושה ימים. ההכנסה שלהן קטנה במיוחד, רק אלף דולר סינגפורי. אך הכסף הופך להיות גדול כשהוא מומר לרופיות. בניתוח המצב, דיוויד ברזיל מצטט את העיתון ''גקרטה פוסט'' המדווח שהזונות האינדונזיות רבות כל כך , כולל בסינגפור, באי באטאם ובבינטה, בגלל כלכלת אינדונזיה לאחר שלטונו של סוהרטו. בספר זה , אשר יש בו גם תמונות רבות בשחור לבן ו-16 דפים עם תצלומים צבעוניים, דיוויד ברזיל חוקר את מרכז הזנות בסינגפור כמו גיילנג, אורצ''רד רוד, מגדלי אורצ''רד, דסקר רוד, כיכר פלנדר וקיאונג סייק רוד. מקום זה על פי הממשלה הסינגפורית נקרא ''רובע האורות האדומים''. זונות יכולות להמצא גם בבתי עסק למסאז'', מועדוני לילה, לובי של בתי מלון או בסוכנויות ליווי אשר המודעות שלהן בספרי הטלפונים רבות כל כך. באינדונזיה, כמו במקומות אחרים, ישנן מודעות כמו פרטי-ליין בעיתונים המקומים, אשר מראות אשה יפה הלבושה בחצאית מיני ולידה מספר טלפון אליו אפשר להתקשר מתי שרוצים. זנות בשביל כסף לא נעשית רק על ידי זרים ואנשים הנמצאים בשולי החברה, אלא גם על ידי מאהבות, בני נוער, סטודנטיות בקולג'' , שחקניות ודוגמניות מקומיות. אך , לגבי זונות שהן שחקניות ודוגמניות  דיוויד ברזיל לא יכול להיות בטוח. הוא מנחש שהכותרות הראשיות בעיתונים אודות שחקניות שעובדות בזנות הן רק סנסציה בשביל להשיג פופולריות. בפרק מיוחד דיוויד ברזיל כתב 12 מאמרים של ראיונות עם זונות, מהיכן הן הגיעו, ההשתייכות האתנית ושוק הלקוחות שלהן. מהזונות בגיילנג עד סטודנטיות שצריכות כסף בכדי ללמוד בקולג'' או בשביל לקנות בגוצ''י, לואיס ויטון או שאנל. העיתונאי לשעבר, בונדן ווינארנו בהקדמה בספר , גורם לנו להרגיש ודאות כי הדו"ח העיתונאי בספר שונה מכל דיווח אחר על סקס בשביל המכירות. מחבר הספר לא נופל במלכודת של כתיבת יצירה אודות הזנות רק לשם גירוי הקוראים. עיתונאי זה , אשר נולד בדבלין, יודע בודאות כי כתיבה על זנות צריכה להיות נקייה מפנטזיות מיניות. כעיתונאי בידור - בעיתון סינגפורי  דיוויד ברזיל כותב עם קונספט וספרו חשוב לקריאה מכיוון שהוא עשיר בעובדות מחקריות. הוא לא לכוד בניצול טעם ירוד של קוראים.


סקירות נוספות אודות עסקי סקס בסינגפור