הספר מקבץ ארבע עשר מאמרים שנושאם
העיקרי הוא "שימורה של העצמיות" והמורכבות הכרוכה בביצועה של מטרה זו בתרבות הרועשת ומסיחת הדעת של ימינו.
פרנזן רואה את עצמו, ובצדק, כשייך לגזע הנכחד של קורא/סופר שמסתדר עם העובדה שעולמו (או לפחות קהלו) הולך ומצטמצם. הוא נאבק בפיתוי להיכנע לעולם הטכנו למען הבריאות והאושר.
"עצמיות ומורכבות" הם הנושא העיקרי אך האמת היא שהספר מענין הרבה יותר מכפי שזה נשמע. המאמר הפותח קרוי "מוחו של אבי" והוא סיפור מפתיע ונוקב ביותר על מחלת האלצהיימר שתחילתו במכתב הנשלח לו על ידי אמו. למכתב מצורף דו"ח ניתוח
מוחו של אביו לאחר מותו.
פרנזן בוחר בדרך המתארת בפרטי פרטים את מנגנוניה של
המחלה עצמה במקום הבאת סיפור רגשני על "בוא ותחוש את יסוריי".
הוא עוקב אחר גילוי המחלה, לראשונה, אצל אביו והשפעותיה על אישיותו והתנהגותו. הסיפור עוסק גם בתולדות ימיה של מערכת הנישואין של הוריו; מבט על
הצורך שלנו לחשוב על עצמנו והאהובים עלינו כדמויות בעלות אישיות ברורה ומובנת ובמקביל הצורך להרחיק מאיתנו את הרעיון - כך נאמר לנו ככל שהמחלה מפתחת - שהאישיות והאופי הם תוצאת פעילותו של גוש בשר אפור: המוח.
בסיומו של המאמר
פרנזן חושף את תגליתו. לאחר מות אביו, הוא מוצא מכתבים שהותיר אחריו המראים את נסיונותיו, בהסתר, שלא לשקוע באפלת המחלה וכל זה בכח הרצון בלבד.
מלבד נישואין, זכרון, מחלה ומוות, פרנזן עוסק גם בנושאים שונים לחלוטין כמו עישון, תעשיית היעוץ המיני, פעילותם של בתי הכלא השמורים ביותר, נפילתו של שרות הדואר בשיקאגו והתקופה שבה ספרו כיכב כרב המכר עליו המליצה אופרה וינפרי וסירובו להתראיין בתוכניתה..
האוסף כולל גם גירסה משופרת למה שמכונה "מאמר ההרפר", שלא הובן כראוי בזמן פרסומו בשנת 1996 ושעוסק בגורלו של הרומן הכתוב.
טעות בידכם, אם אתם מצפים לסדרת מאמרים חמורי סבר, מפרי עטו של
סופר מתנשא וסנובי, כזה הסולד מתרבות פופולארית וטובות ההנאה שהתקשורת האלקטרונית מניבה. מה שמאוד מרענן ויחודי במאמרים האלה היא עובדת היותם רצינים, מצחיקים, בלתי צפויים, נוקבים וחסרי בושה בהתנשאותם – אלא, שלא בדרך לה אתם רגילים.
סקירות נוספות אודות כיצד להיות לבד - HOW TO BE ALONE