סוסון גבנונון

אני משוגעת על חרוזים. אני יודעת שבעולם הפרוזה דיווחית שנוצר לנו כאן, זה בהחלט לא אופנתי, אבל חוש קצב הטבוע בי גורם לי להעריך שיר על פי הנגינה שלו, אותה נגינה פנימית, מאשר פרטי העלילה.
וכמובן,אין הכוונה לחרוזים נוסח השושבינות בבת מצווה. אין הכוונה לאותם חרוזים המחרזים תמידית את שמים בפעמיים ואת מחשב בבוא תשב.
הספר סוסון גבנונון כתוב בצורה מחורזת, והוא מצטרף לספרים שאני אוהבת: "יבגני אוניגין" ו"מקום אחר ועיר זרה" הישראלי. זהו סיפור עם רוסי שאוגד ולוקט ע"י ירשוב מאוסף אגדות עם רוסיות, שמסתובבות בעל פה ומדור לדור, ואיש לא יודע מי הצמיח אותן.
הסיפור פותח בהכרת משפחה, לאב איכר יש שלושה בנים, השניים הראשונים חמדנים ורודפי בצע, ואילו איוון, וניה, הבן השלישי, בן טיפש ותם, שכל אהבתו בחיים היא לישון, לספר הלצות ולברוא המצאות.
לשדותיו של האיכר קורה כל לילה משהו מוזר, הם נראים הרוסים והפוכים, והאב מבקש מבניו שייצאו בלילה לשמור על שדותיו. הבן הבכור יוצא ראשון, אך אז סערה וחושך מכסים את הארץ ,ומהפחד הוא נכנס להסתתר, ובבוקר מודיע שהיה אמיץ, לגאוות אביו, אך לא ראה כלום. טבען של אגדות שהן חוזרות על עצמן, ויש להן כמין פזמון, ואכן אותו הסיפור מסופר גם על בנו השני- וכאן זה המקום להעיר, שכאן, לדעתי ,יש את הרמז להיות אגדה מסופרת בעל פה, מסביב למדורה או בליל קרח רוסי, כי חזרתיות היא תיאטרלית מאוד ונועדה לקהל.  הפזמון נשבר כאשר איוון יוצא לשמור בלילו שלו, ואז הוא רואה סוסה משתוללת בשדות. איוון, עולה על גבה ולא עף מהסוסה על אף כל מאמציה. לבסוף ,הסוסה מתעייפת, כפיצוי ושכר, היא מבטיחה לאיוון שני סוסי זהב יקרים, ועוד סוס בעל דבשות, שעליו יהא על איוון לשמור, כי הוא יהיה הקמע שלו. ומכאן העלילה מתגלגלת עד לפתחו של ארמון הצאר,ואיוון שלנו המפוהק, יוצא למסעות כדי לספק את תאוותיו של הצאר, עד שלבסוף, נופל בפח של עצמו.זהו סיפור חמוד ,מקורו לא בראשוניות שלו, ככל אגדות עם, יש בצלילו משהו מוכר, ובכל זאת, כמו- היכרות זאת, דומה שהיא מעניקה טעם נוסף לקריאה. כאן , המצלמה מתמקדת בעם הרוסי ובאגדותיו, ודברים נוספים משתקפים: יחס צאר להמון וההיפך, מזג האוויר, הנתינים, ועוד.