חדר הדמים – אנג''לה קארטר
מאנגלית: טל ניצן-קרן, הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה
כשסופרת בריטית מתלבשת על סיפורי עם אירופיים, התוצאה היא סיפורים שברקע שלהם חורפים אינסופיים של הרבה
שלג וקור, יערות וטירות מבודדות. מתוך הנופים הקודרים האלה צצות דמויות מוזרות, לא אנושיות – ערפדים, זאבים ורוחות רפאים. אחד הסיפורים נקרא ''האדם-הזאב'', המוכר לנו יותר בגירסתו ''כיפה אדומה''. הסיפור מקדים לתאר את הארץ הצפונית הקרה בה הוא מתרחש, ארץ קרה כמו לב האנשים. אנשי היערות האלה, שחייהם קשים קצרים ועלובים, מאמינים שהשטן קיים. הם רואים אותו לעיתים מסתובב בבתי הקברות שאף פעם אין בהם פרחים, מפני שפרחים אינם יכולים לפרוח שם.
בחצות הליל השטן מזמין את חברותיו המכשפות, יחד הם חופרים ומוציאים גוויות טריות, ואוכלים אותן. לאנשי המקום יש גם
אמונות תפלות רבות, כמו למשל, שום מרחיק ערפדים (לתשומת לב המאמינים), וזקנה שחתול שחור הולך אחריה לכל מקום, היא מכשפה – שדינה סקילה.
בחורף הקר מצטווה הילדה לבקר את סבתה החולה. היא לובשת פרוות כבשים מוכת שחין, לוקחת עוגות שיבולת שועל וסכין ציידים, והולכת חמישה מיילים ביער, מקום משכנם של דובים טורפים, חזירי בר וזאבים מורעבים.
זאב ענקי שעיניו אדומות ולסתותיו זולגות ריר, מסתער פתאום על צווארה. הילדה מחזירה מלחמה ומנחיתה עליו מכה אדירה בסכין, עד שכף ידו הימנית נכרתת. הזאב מסתלק מייבב, והילדה רבת התושייה מנקה את הסכין מהדם ואת הכף הכרותה אורזת יחד עם הצרור שבו העוגות.
בשלג שמתחיל לרדת היא ממשיכה בדרכה כאילו לא קרה כלום. כשהיא מגיעה לבית הסבתא, זו ישנה קודחת מחום. הילדה מוציאה את הבד כדי להכין תחבושת קרה לזקנה, ואז נשמטת כף הזאב ונופלת. הילדה מבחינה ביבלת מוכרת על אצבעה של הסבתא ובטבעתה. היא מושכת את הסדין מעל הסבתא, וזו מתעוררת משנתה ומתחילה להשתולל. הילדה החזקה מצליחה להכריע את הסבתא ולראות שחסרה לה כף היד הימנית. הילדה המחוננת בתכונות וכוח בלתי צפויים, ראשית מצטלבת, ואחר פותחת בצעקות, עד שכל השכנים מתאספים לראות מה קרה. כולם מזהים את כף היד ויודעים שהזקנה היא מכשפה, ודין מכשפה, כבר הזכרנו, סקילה עד מוות. לסיפור דווקא סוף טוב. הילדה עוברת לגור בבית הסבתא ומשגשגת.
למי שלא מאס עדיין באגדות של תרבויות אחרות.
סקירות נוספות אודות חדר הדמים