ספר יובלים

ספר יובלים: נכתב במאה ה-2 לפנה"ס, אחד מהספרים החיצוניים. הספר מציג לוח שנה המבוסס על השמש, ולא על הירח כפי שהיה נהוג ביהדות. לאורך תקופות שונות התגלעו אי הסכמות לגבי ספירת החודשים, וספר יובלים מציג בעייתיות זו באופן ברור. הספר ככה"נ היה מקובל על כת קומראן (האיסיים) ולא על היהדות כולה. לכן הספר לא נשמר במקור אלא רק על ידי הכנסיות, ולכן הגיע אלינו בשפת תרגום. הספר השתמר בשלמותו בעיקר בשפה החבשית.
בספר מופיע שכתוב של סיפור גן עדן. המחבר מחדיר חוקים שונים מספר ויקרא לתוך סיפור הבריאה, ובכך משכתב באופן מגמתי את סיפור הבריאה. הספר מתחיל בסיפור סיני, ומציג את התורה בתור תעודה המועתקת מלוחות השמיים בתיווך מלאך. התורה מופקעת מתחום ההיסטוריה: אין בעיות של מוקדם או מאוחר, משום שהיא כוללת את העבר והעתיד. קיים גם "הינדוס לאחור": ניסיון לפתור קשיים שעלו בקריאת הטקסט ופרשנותו. ספר יובלים מבטל את המהות האוניברסאלית של הטקסט, ומכוון אותו מלכתחילה כסיפור העוסק בעם ישראל.
השוואה בין תיאור מתן תורה בספר יובלים ובספר שמות: ספר יובלים מתייחס רק לאל ולמשה, בעוד שמות מזכיר גיבורים נוספים (כמו יהושע). ספר יובלים מספק פירושים לשמות השונים בהם נקראים הלוחות בספר שמות. התורה נכתבת כעדות נגד עם ישראל, משום שהאל יודע שבסופו של דבר העם יחטא. המחבר של יובלים מציג את עצמו בתור מקור סמכות שאינו נופל מהתורה, משום שהוא מתאר את המפגש בין האל לבין משה. הטקסט מקדש את הכתוב ואת המילה הכתובה; המסורת הכתובה היא הסמכותית. לכן ספר בראשית הופך למקור חוקים כמו הספרים האחרים – ובכך יש חידוש.
השינוי בקללת האישה: "אל אישך תשובתך והוא ימשול בך": הייתה גרסה שקבעה כי המקור הוא ''תשובתך'', מלשון שיבה. כמו שהאדם ישוב לאפר ממנו לוקח, כך האישה תחזור לאדם ממנו לוקחה.
<התורה עוסקת בכישלון היחסים בין האל לבין העם, וניתן לראות את סיפור אדם בגן-עדן כתמצית סיפורו של עם ישראל. >