חגי א'' הקדמה קלילה: בשנת 538 לפנה"ס, התרחשה הצהרת כורש ובעקבותיה החל העם לעלות
לציון. הרבה מהגולים אשר שבו ארצה נתקלו בבעיות של מצוקה כלכלית, חברתית ובטחונית. חגי פעל בשנים הללו שלאחר שיבת העם, ומטרתו כנביא הייתה לעודד את העם ולזרזם לבניית בית מקדש. הבעיה העיקרית אשר מנעה המשך בנייה, הייתה אי - השלמה של העם עם בניית מקדש שאיננו מפואר. לדעת חגי, המצוקה הכלכלית של העם, מקורה באי בניית בית
המקדש ולאחר השלמת בנייתו, המצב בעם ישתפר. בהתאם לכך הוא מנבא את נבואתו.
*
פסוקים 1-11 :
תוכחת הנביא על אי בניית המקדש .
חגי פונה אל שני המנהיגים של העם. האחד, מנהיג מדיני- זרובבל, והשני מנהיג רוחני- יושוע בן
יהוצדק. לאחר הפנייה , הוא מצטט בפניהם את טענת העם "העם הזה אמרו לא עת בוא עת בית ה'' להבנות", כלומר, עדיין לא הגיעה השעה לבנות את ביהמ"ק. מדובר בתקופה שלאחר שיבת ציון, המלך השולט הוא דריווש. השנה היא 520 לפנה"ס ובעצם עבו מספיק שנים מאז שעלו ארצה, אך עדיין, לטענתם, לא הגיע הזמן לבנית המקדש. חגי ממשיך בדבריו אל מנהיגי העם ומביע את דעתו בנידון. תחילה, הוא פונה בשאלה שהיא תגובה לדברי העם. השאלה היא: האם זוהי בעת לשבת בבתיהם הספונים (הבנויים ומכוסים בתקרה) בעוד ביתו של האל איננו בנוי?
בהמשך, מתאר הנביא את המצב הקשה שבו נמצא העם, באמצעות תיאורים שהם תוצאה של בצורת. הם זורעים הרבה ואין יבול. לכן, כשהם אוכלים, אינם שבעים. כשהם שותים, אינם משתכרים, בגדיהם אינם מחממים אותם והמטבעות נושרים מידיהם כמו מצרור נקוב.
-
השקפת הנביא והעם ביחס לבית המקדש : הנביאים שלפני חורבן ביהמ"ק ובינהם ירמיהו, יחסו חשיבות לביהמ"ק, אך המוסר בעינהם, היה משמעותי יותר מן הפולחן. כעת, לאחר חורבן בימ"ק, ישנו שינוי בתפיסה. מכיוון שבית המקדש אינו קיים, יש קודם כל לפעול להקמתו. לכן, הנביא חגי מקדיש מקום נכבד לביהמ"ק. כדי להדגיש משמעות זו, אף מבהיר הכתוב שהענישה על בניית המקדש היא באמצעות פגעי טבע, כפי שראינו במצבים אחרים של חטאי העם. בפסוקים 10+11 מסבירים כי הדחיה בבניית בית המקדש גורמת לעצירת גשמים , הארץ לא מצמיחה יבול ולכן כל דבר יבש (חורב=יובש). עפ"י תפיסת העם, בית המקדש חשוב, אך אין לבנותו כעת, מאחר והאמצעים הדלים העומדים לרשותם לא יאפשרו בניית בית ראוי. הנביא מוכיח את העם על אי בניית ביהמ"ק כשבעצם הם דואגים לביתיהם. ההדגשה באה לידי ביטוי באמצעות שימוש
במילה המנחה בית. הנביא טוען שאין לחכות למצב טוב יותר מן ההבט הכלכלי כיוון שלא יהיה שיפור אם לא תמשך הבנייה.
פסוקים 12-15: תחילת הבנייה
בעקבות דברי חגי, המנהיג המדיני (זרובבל) והמנהיג הרוחני (הכהן הגדול יהושוע בן יהוצדק), מגיבים בכוונה להתחיל בבנית בית המקדש. זאת לאחר שהעם חשש מאוד מדברי הנביא, כיוון שחגי דיבר על ענישה, לפיכך עבורם הבניה נתפסת כחטא. הנביא מעודד את העם ובעזרת המנהיגים מתחילה הבנייה. שארית העם הנזכרת, מכוונת כאן לאלה שעלו מהגלות ליהודה ובצליחו לשרוד.