פרחי האפלה

ספרים רבים נכתבו על השואה, וספרים חדשים יוצאים כל הזמן. נראה כי יש משהו במושג האימתני הזה שאנחנו לא מסוגלים לתפוס, ולכן נאלצים לפרקו לפיסות סיפורים אישיים. ספר זה הוא פיסת סיפור שכזאת. למרות שמדובר בפסיק קטן בתוך "סיפור השואה" האינסופי, הספר "פרחי האפלה" של אהרון אפלפלד מהווה נקודת התבוננות מעניינת, ומספר סיפור מאוד מיוחד ולא אופייני.
הספר מספר את סיפורו של הוגו, ילד בן 11 שמוברח מהגטו ע"י אמו. כניסיון אחרון להצילו, נאלצת אימו להיפרד ממנו ולמסורו לידיה של מריאנה, חברה נוצרייה העוסקת בזנות. מריאנה מחביאה את הוגו בביתה תוך שהיא מסכנת את חייה, אולם נוכח עיסוקה המפופק של מריאנה, עליה להסתיר גם חלק מחייה מפניו. עם הזמן, מבין הוגו מה מסתירה מפניו מריאנה, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים חזקה מצד אחד, אך מורכבת מצד שני.
לצד האימה המתמדת איתה התמודדו הילדים בשואה, מתאר אפלפלד בספר זה את בלבולו של ילד מתבגר המתגורר אצל זונה, על כל המשתמע מכך. ממקום מסתורו קולט הוגו רמזים על העולם שבחוץ כפי שהם נקלטים בבית הזונות, וכפי שילד בן 11 מסוגל לקלוט מתוך שיחות בין זונה ללקוחותיה.
למרות עיסוקה המפוקפק, מריאנה מתגלה כאישה עדינה וטובה שהחיים התאכזרו אליה, אולם נראה כי רק ילד מסוגל לשפוט אותה בתור מי שהיא, מבלי להתייחס לעיסוקה. בעיני החברה, כשם שהוא יהודי- היא זונה, ולכל אחד מהם המקום הראוי לו. הספר גורם לנו לחשוב שוב על משמעותן של דיעות קדומות ותיוגים שאנו עושים לקבוצות מסוימות.
בספרים רבים העוסקים בשואה יש הפרדה ברורה בין הטוב ובין הרע. ספר זה, בזכות נקודת מבטו המיוחדת והרגעים האנושיים המתוארים בו, מטשטש מעט את הגבולות האלה של רע וטוב.
יחסית לז'אנר, לא מכיל הספר הרבה תיאורי זוועה, אולם דווקא היעדר הפירוט הופך את התיאורים שבו ליותר קשים רגשית. הוא כתוב בשפה פשטנית וילדית המסייעת לקורא להזדהות עם נקודת מבטו של הוגו, מה שהופך את חוויית הקריאה לכנה ומרגשת.
נראה כי אין גבול לכמות הספרים שניתן לכתוב על השואה. כשם שכל ספר מעניק למושג הבלתי נתפס הזה מימד נוסף וזווית חדשה, כך גם "פרחי האפלה" מוסיף ל"סיפור השואה" האינסופי פאן ייחודי.