האמפריה הרומית נמצאת בשיאה, היא מהווה את הכוח היחיד בעולם, היא מרכזת את הידע, העושר והכוח של העולם המוכר כולו. העיר פומפיי
הממוקמת למרגלות הר הוזוב ועל גדותיו של המפרץ היפה של נאפולי הופכים אותה לאחת מהערים היפות והעשירות באמפריה כולה. אף אחד לא יכול לחזות את האסון המתבשל במעמקי האדמה.
מהנדס אחד חכם, הגון ומוסרי אטיליוס הנו היחיד המוטרד מתופעות הקשורות למערכת המים של העיר החורגות מבינתו. הוא נאבק למצוא פתרון שימנע את ההתייבשות של העיר, גם הוא לא יכול לחזות כי עיר זאת תכוסה במהרה בשכבה עבה של בזלת לוהטת, אפר ואבק ותהווה אלפיים שנים מאוחר יותר מיצג מושלם לאופן החיים ברומא.
הרומן ההיסטורי הנפלא הזה מאפשר הצצה לעולם כה רחוק מצד אחד אך בעת ובעונה אחת כה קרוב לעולם אותו אנו מכירים. התכונות העמוקות של כל חברה אנושית, על התככים, התחבולות, התאווה לכוח, לכבוד לעושר, בדיוק כפי שאנו מכירים את חברתנו במאה ה21. החולשות האנושיות, התקוות, האהבות והשנאות, כפי שאנו עצמנו חווים, אלא שהגיבורים הנם בני יותר מאלפיים שנים, תושבי רומא, תושבי פומפיי בתקופת הרפובליקה.
ההשוואה לאסון התאומים מתבקשת, כמו רומא אז כך ארה"ב בראשית האלף השלישי הנה מעצמת העל היחידה, המרכזת לא רק כח צבאי, אלא כוח כלכלי, תרבותי, מדעי, ובעיקר ביטחון עצמי בצדקת דרכה, כמו ספינה מפוארת וגאה שטה התרבות האמריקאית במים הבלתי צפויים של האוקינוסים. שטה במסלול שבו שטה אלפיים שנים קודם לכן הספינה המפוארת של הציביליזציה הרומאית, יחידה, גאה ובוטחת, עד לרגע האסון.