האמרה שמובאת על טבע האדם האנושי - יומנה של אנה פראנק - Anne Frank

רב המכר, "יומנה של אנה פראנק", שנכתב ע"י המספרת (אנה), הוא ארכיון

במהלך ה"מעקב", וכמו כן הלגיטימציה שלנו כקוראים לקחת חלק בחוויות והסיטואציות שחוותה אנה, אנו חשים קרבה והתחברות יוצאת דופן לדמות שמצהירה לא פעם  כי אנו, הנמען ("קייטי" - אנה שמעידה על עצמה כי תחושת בדידות חבויה בה, מחליטה להקדיש את המלל בכתיבתה ביומן כמכתבים שלכאורה יועדו לידידה טובה שעונה לשם זה),יודעים עליה יותר מכל אדם אחד שחי לצידה, שכן ביומנה כתבה דברים שלא ספרה לאף אדם אחר.
הנתק הטבעי שנוצר בין אנה לבין הסובבים אותה מביא להבנה על טבע האדם האנושי והמסתורין שבו. כמו כן גורם הספר לא פעם לתהיות לגביי תכונותיו של האדם ומידת הסובלנות והרגישות שלו כלפי הסובבים. נוצרת הבנה כי יש מקום לשינוי ולשיפור יחס האדם לרעהו.

אנה פרנק המחישה לעולם את מחיר הגזענות באופן ברור וישיר. סיפורה של אנה פרנק מסתיים באופן פתאומי וטרגי. אולם, סיפור טרגי זה הוא למרבה הזוועה רק אחד מתוך עוד מיליוני סרטי האימה והצער שישארו כצלקת עמוקה בתולדות העם היהודי הנרדף בגולה - ולו בהולנד שהייתה ידועה בשלוותה כלפי כלל אזרחיה. לכן, עדות מזעזעת זו, כ"כ מיוחדת בעיני - דווקא נוכח כך שעל אף שקצו של הסיפור, וכן סופה של אנה פרנק טרגי ונורא, והוא "סוטר" בפנינו לגביי המציאות וההיסטוריה הנוראה שעברה על היהודים באירופה, אין באנה כל טינה או חוסר השלמה אם כך שאין "הצורר" הנאצי אדם שונה ממנה (אין לגביי הנאצים התייחסות של דה-הומניזציה) מצד אנה הנרדפת.

אנה כותבת על דעתה ואמונתה המפעימה מכל; בעיקר נוכח היותה אדם נרדף שיש רבים כל-כך הקוראים לחיסולו, וכן והיחס המאיים כלפיה שאותו הכירה גם מהבית - כי כל אדם הוא טוב מבסיסו ומטבעו – אמירה על טבע האדם האנושי שמראה באופן שלא משאיר צל של ספק כי לאנה הצעירה הייתה אהבה כלפי בני האדם וכי היא האמינה שהרוע הוא היצר הבלתי טבעי, לעומת טובו של האדם.

ביומנה מהללת אנה גם את הטבע ונפלאותיו; "כל עוד האושר הפנימי הזה ישנו,אותו אושר בטבע , בבריאות ובהרבה דברים נוספים, כל זמן שאדם נושא את אלה בקרבו, מובטח לו שתמיד יידע אושר".
מובאת אמירה אופטימית ביותר שלפי דבריה של אנה הייתה לה מפלט ברגעים של משבר – טבע. יופיו של הטבע  והרקיע, שנמצא מעל כל ארץ, יבשת ואיש ברחבי העולם הגדול מורשים לכל אדם ללא הבדל של דת, גזע, מין או מצב כלכלי, ומעניקים תקווה ואושר "כל זמן שזה (הטבע) עוד קיים (משמע, כל עוד העולם קיים ) לא אוכל להתעצב".
דברים אלה על הטבע, וכן האופטימיות שבאה עמם מביאים להרהורים לגביי דרכם של רבים מהאנשים בעלי האמצעים, והממון המתיימרים להיות "מסכנים" – חומרנות ואנוכיות שלא רצויה, שכן האושר עורף לכל אדם.
"אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים" – כתבה אנה ביומנה. כמו כן, הפגינה אנה חוסר אנוכיות ואצילות כאשר על אף התנאים הלא קלים ב"מחבוא" שבו סבלה, הזכירה לעצמה אנה לפני שתצהיר שהיא המסכנה, כי ישנם המוני אנשים במצב קשה בהרבה ממנה: אלה במחנאות העבודה וכדומה, וכי היא ברת-מזל.