הספר היה מרגש ומזעזע כאחד. חשתי קרוב מאד גם לדניאלה הגיבורה וגם
לחברתה הטובה פאלה, בעצם, חשתי קירבה לכל מי שהוזכר בספר
ולכל יהודי
ואדם שסבל בשואה.
אולי הספר הזה דווקא ריגש אותי מעצם היות הגיבורה בסיפור נערה בערך בת
גילי וחשבתי לעצמי בעודי יושב בבית ואני קורא על מה שעבר עליה
ילדה בגילי חסרת בית, מנותקת ממשפחתה, סובלת מכאב והשפלה...
תמיד חשתי קרבה ועיניין לנושא השואה היות ומילדותי גדלתי על סיפורי שואה
מפי סבתי, שתמיד סיפרה סיפורים מזעזעים וקשים בגלל שרצתה שאני אדע, שכל
העולם ידע ולעולם לא ישכח את מה שעבר עליה ועל עוד מליוני יהודים שרובם
אינם חיים היום.
התיאורים המזעזעים גם על היחסים המיניים אותם קיימו הגרמנים עם הילדות -
בובות היחודיות וגם על הניסויים הרפואיים הקשים אחריהם ברוב המיקרים
דיממה "עכברת הניסוי למוות, נותרה נכה לעולם ובמרה הטוב מתה מיד." איך
יכלו לעשות זאת לילדות - נערות צעירות תמימות וחסרות ישע ? כיצד בזו
והשפילו אותן בגלל שהיו יהודיות בסה"כ.
המראות שבספר, התיאורים של המעשים, האנשים כולם נראו כה חיים. הלכלוך,
המוות, הריחות הנוראים, הדם פשוט עלו מתוך הדפים, כמו מראה של דניאלה,
העיניים הכחולות הענקיות והכואבות כ"כ נראים כ"כ מוחשיים ואמיתיים.
כאשר קראתי על התיאור של המחנה על מעשי הגרמנים ועל חיי הנערות פשוט
ראיתי במוחי, ממש לנגד עיני תמונה של כל אלה, תמונה כמעט בלתי מציאותית,
מזוויעה אך כן, היא היתה מציאותית וכן, הדברים הללו כן קרו, לצערי.
הסופר עצמו קצטניק, עובדת היותו ניצול שואה )העיד במשפטי איכמן( מחזקת
את הסיפור ואת התיאורים שהרי מה שהוא ראה הוא כתב ועל מה שהוא יודע ועבר
עליו הוא סיפר. ספר ממולץ מאד - ספר חובה לכל יהודי מעצם היותו יהודי
ולכל אדם מעצם היותו אדם ובעל רגשות !!!