אלף שמשות זוהרות

"מי ימנה את הירחים המבליחים על גגותיה,
את אלף השמשות הזוהרות שמסתירות חומותיה"

אפגניסטאן, שנות השבעים של המאה ה-20. הסובייטים פולשים. קאבול היפה, עיר הבירה, מופגזת קשות ובתיה נחרבים על כל המשתמע מכך. משפחות נהרסות, נפרדות, הופכות שכולות. המוני פליטים בורחים מפני האוייב, לא יודעים את נפשם מצער, מבקשים מאחיהם יד מושטת לעזרה. אך היד מוכה, נגדעת, מושפלת. כבר לא ברור מיהו האוייב. הייתכן שהאוייב הוא עצמם ובשרם?

שתי נשים.
האחת בעלת מראה נסבל, פנים ארוכות, השנייה יפהפיה בלונדינית.
האחת נולדה מחוץ לנישואין, ממזרה. השנייה בת הזקונים בבית חם ואוהב.
כה שונות ועם זאת,כה דומות.
גורלן המר, כגורלה של הארץ זרועת הדמים, הבוערת, נשלב זה בזה.
הספר, כמו חותך בבשר החי, עוסק בנושאים שמהם מורכבים החיים: אימהות, חברות נפש, קנאה, אבדן תקווה, פטריארכליות, סליחה, מוות, חיים.

זהו סיפורן העצוב של שתי נשים, שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית. נשים במדינה אנטי נשית. נשים במדינה שרואה באישה אדם סוג ב'', כלי קיבול ליצירת גברים חדשים. כלי קיבול לסרח העודף, יצירת נשים חדשות, שגם הן ישמשו להכנת הגברים הבאים. מדינה שבה לנשים מוקצה בית חולים יחיד, מדינה שבה אסור לאישה ללכת ברחוב ללא ליווי של בן משפחה ממין זכר, מדינה שבה הקידמה היא מילה גסה.
אך יותר מכל זהו סיפורו של עם במשבר, של פליטים ללא שורש, של ניצחון הפונדמנטליזם על נפש האדם. סיפור על אובדן, על שכול.
זהו סיפור על אפגניסטן, אך באופן שאין להתעלם ממנו, זהו סיפור על מדינה שהידרדרה למצב שבו דעת המיעוט שולטת, שבה הטלת אימה וטרור והשלטת פחד הם כלים בידי שלטון אכזרי שאינו בוחל באמצעים על מנת להמשיך ולשלוט ביד רמה.
ובכך, הסיפור אינו רק של אפגניסטן.

זהו סיפור שיכול להתרחש בכל מקום, בכל שלטון ובכל זמן.
שלושים שנות מלחמה באפגניסטן הביאו לכאוס שמתוכו צמח הטליבאן. נשים נענשות על עצם היותן נשים ונאלצות לספוג גזירות קשות, עליהן לכסות את עצמן לחלוטין, עד למצב שבו הן אינן נראות ואינן רואות. הבורקה, אותו שק חנק אטום, פרט לאיזור קטן מחורר באיזור העיניים, הוא התגלמות היחס לנשים באפגניסטן של הטאליבן. לא חשוב מה האישה שבתוכו חשה, אי יכולתה לראות לצדדים, כמו סוס רתום, חוסר האוריינטציה, חוסר היציבות, הנפילות, תחושת המחנק. האישה היא השולי שבעניין. הגבר, הבעלים שלה, הוא לבדו זכאי לראותה מתחת למעטה הכבד. הוא לבדו יחליט מה טוב עבורה, גם אם מה שטוב בעבורה לפי תפיסתו הוא "חינוך מחדש", שכולל מסכת של השפלות, עינויים ומכות רצח.
זהו רמזור אדום.
ולמרות הכל, זהו סיפור גבורה, של ניצחון החלש, האמיץ, האוהב. זהו ניצחונה של האהבה על הרמייה, ונצחון הרוח השבורה והמושפלת.
ספר שנכתב בידי אדם בעל לב.