התיאטרון הקאמרי, כמו מהדורת חדשות עכשוית, העלה את הדילמה של סופוקלס בדבר חוק המדינה מול חוק האלוהים באופן כה אקטואלי עד כי
נדמה שזה קורה כאן ועכשיו.
סיפורה של
אנטיגונה הוא לא אחר מסיפורו של הישראלי המתלבט בין חוק אלוהיו, מצפונו ואמונתו לבין חוק השלטון.
במה חטאה אנטיגונה על שנגזר עליה למות בפניה מלכה. כל סובביה טענו בפני המלך העיקש כי רצונה לקבור את אחיה המת טהור ונטול מרד. במה טעה המלך כשכל מבוקשו היה לשמור על חוק שלטונו.
אנטיגונה היפה אחות נאמנה. מבחינתה אמונתה היא החשובה ושלמות נפשה אף יותר.
ליהודי הצופה מהצד קל להזדהות עם רצונה של אנטיגונה לקבורה ראויה לאחיה המת . ליהודי אחר קל לסלוד מהאשה שכן בחטטנותו ימצא כי בת ניאוף היא לאדיפוס אביה ולאמה שהיא גם סבתה. השלישי יאמר כי טומאת המת וקדושת קבורתו אחד הם ואל לו לאדם לעמוד חוצץ בפני חוק האלוהים.
ובתוך הקהילה ימצא מי שיטיף בחוכמתו כי טוב לו לאדם אשר יחיה באמונתו.
המלך קראון קר ובר און ונאמן עיקש הוא לאמונתו. מבחינתו אמונתו היא חוק המדינה.
ליהודי הצופה מהצד קל להזדהות עם המלך העיקש שכן חוק זה חוק והמלך בסך הכל אמון עליו וטוב שכך. ליהודי האחר קל לסלוד משררת המלך שכן בחטטנותו ימצא כי מלך זה רודף און ושלטון. לא זאת בלבד אלה שלמלך עצמו קשר דם למשפחת הניאוף הסוררת.
השלישי יאמר כי חוקי המלך הם חוקי המדינה והפורע באחת יפרע גם בשנית.
ובתוך הקהילה ימצא מי שיטיף בזיקנותו כי השלטון לפי העם יחיה.
וכיאה למחזה עם אקטואליות מלעיזה סיומת קאטרזיסטית הכתובה בחריזה. סוף הסיפור גדוש במכאוב אי צדק, חרטה ומתים לרוב. מחוץ לתיאטרון ועדת החקירה לא הצליחה להבדיל בין הטוב ובין הרע. עקשונותו של השליט היא הדבקות במטרה ? או טיפשותו היא שהביאה לתבי את המרה. . ועל כל זה בהשקט יאמרו יודעי לבב כל אדם ואלוהיו כל אדם ואלוהיו אלוהיו הנאהב שיוצר את מעשיו. ויוסיפו ויאמרו הבל הבלים, הבל הבלים במדינה שבה לכל אדם יש אלוהים לא קוברים את המתים אך כן את החיים.