במחזה "
אנטיגונה" למקהלה יש תפקידים חשובים העוזרים לעלילת המחזה. בנוסף, יש לה
חשיבות היסטורית, היא מלמדת
אותנו שירים שהיו נהוגים לשיר בטקסים דתיים בעבר, ביוון. יש לה גם
חשיבות דידקטית-מחנכת, אנו יכולים ללמוד שדעת
המקהלה באותה תקופה הייתה מאוד חשובה, והתייחסו אליהם בכבוד רב - העם והצופים במחזה.
תפקידי המקהלה לאורך המחזה:
1) המקהלה כמספר- המקהלה מספרת על דברים המתרחשים מחוץ לארמון, היא מספרת את רקע העלילה - דברים שהתרחשו לפניי תחילת המחזה. ובכך היא עוזרת לשמור על רצף ואחידות של הזמן ומשך העלילה.
2) יופי- לכול אורך המחזה המקהלה שרה, ועושה מחולות. בכך היא "מקשטת" את המחזה, תורמת באופן פיוטי למחזה.
3) עיצוב מבנה המחזה- המקהלה תורמת לרצף העלילה ומחברת ביניהם, מסבירה את מה שהתרחש לפניי כן לצופים, והיא עושה זאת ע"י שירה בסוף כול תמונה (המחזה מחולק לחמש תמונות). בנוסף, בסוף כול תמונה היא מציגה כול מיני שאלות בנוגע למה שהתרחש בתמונה, וע"י גורמת לצופים לחשוב יותר על העלילה, ומרמזת רעיונות מרכזיים על המחזה. בנוסף, בזמן שהמקהלה מסבירה לצופים מה שקרה, היא נותנת זמן לשחקנים להחליף בגדים לתמונה הבאה.
4) הפגת מתח- במחזה ישנם כמה עימותים בין דמויות שונות, למשל: בין
אנטיגונה לקראון. כאשר הויכוח מחריף יותר, המקהלה מפיגה את המתח שנוצר, ע"י התערבות בויכוח.
5) דידקטיה- לאורך המחזה, בהדרגה, המקהלה מביעה את דעתה על המתרחש. בתחילת המחזה היא לא ולאחר מכן היא מתחילה להגיד את דעתה לדמויות המחזה, ע"י שירה. היא מרמזת על דעתה, ומצדיקה את מעשה אנטיגונה (הטלת אפר על גופת פולינקס), אך בנוסף היא גם מדברת על הגאווה. ולבסוף מספרת לצופים את מוסר ההשכל של הטרגדיה: על חטא הגאווה- שמוביל לאסון, ועל כך שחוקי האלים קודמים לחוקי המלך.