אנטיגונה

המחזה " אנטיגונה" מהווה חלק מן הטרילוגיה של סופוקלס וקשור קשר הדוק עם הטרגדיה אדיפוס. המחזה מציג את הדילמה הקשה והבלתי פתירה שהיא: הציות לחוק המלך למול הציות לחוק האלים, זאת בשעה ששני חוקים אלו מנוגדים אחד לשני. אנטיגונה, איסמנה, פולינקס ואיטוקלס, הם 4 ילדיו של אדיפוס מנישואיו עם אימו. אדיפוס,ניקר את עיניו ויצא לנדודים עם בתו אנטיגונה. קריאון הוא שמלך על תבי אחר אדיפוס. איטוקלס היה נאמן לו, ואילו פולינקס רצה למרוד. פרצה מלחמה בה נהרגו שני האחים. קריאון ציוה לקבור את איטוקלס ברוב הדר ואילו את גופתו של פולינקס ביקש לזרוק למאכל כלבים. כאן מתחילה הטרגדיה. אנטיגונה מודיעה לאחותה איסמנה כי בדעתה להפר את חוק המלך ולכבד את חוק האלים ולקבור את המת. קריאון בטוח בשלטונו ובנאמנות העם ולכן כאשר נודע לו כי המת נקבר- גם אם זו קבורה סמלית בלבד, הוא כועס מאד. הוא מצווה לשומרים על הגופה לשמור ביתר ערנות ולתפוס את האשם ולהביאו אליו. אכן אנטיגונה עשתה נסיון שני ובניסיון זה נתפסה. היא מובאת בפני המלך, שרואה כי עליו לבצע את גזר דין המוות על אחיניתו אנטיגונה, שהיא גם הארוסה של בנו הייימון. קריאון מנסה לתת לה פתח הצלה בכך שצתודה שהיא לא ידעה על הצוו. אולם אנטיגונה הגאה, אינה מודה בכך אלא להיפך. היא גאה במעשיה ויודעת כי עליה לשלם בחייה. בהמשך המחזה נערכים עימותים שקשים בין קריאון לאנטיגונה, בין קריאון לבנו הימן ובין קריאון לנביא העיוור טריסאס. קריאון מסרב להודות בחטאו כלפי האלים. הוא כולא את אנטיגונה במערה, מתוך ידיעה שהיא תמות שם בהעדר מאכל ושתיה. בבוא הנביא, קריאון מדבר עימו בטון קשה אך הוא מבין כי הוא חטא. הנביא מכריח אותו ללכת ולשחרר את אנטיגונה ולקבור את המת. קריאון נכנע, אך בבואו למערה מסתבר כי אנטיגונה התאבדה ובנו הימון בצערו הגדול הולך בעקבותיה. קריאון מבין סוף-סוף את חטאו הגדול והמחזה מסתיים בדבריו המצמררים על גורלו של האדם ועל גאוותו הטיפשית, שמכשילה אותו.