אומרים שתמיד צריך זרז כדי להזכר, כדי לחשוב, כדי לשפוך, אכן כן! גיליתי זאת היום, והדבר האירוני זה שמה שפגע בי זה לא דבר רציונלי אלא הפסיכולוגיה בגרוש שבעיתון... ולמרות היותה כזו פגעה בנימים הקטנים והגדולים כאחד בליבי.
כל הכאב הסובב
אותי לדיברי הפסיכולוג הזה הוא בגלל רגשי אשמה על זה
שאני נהנה ומצליח.
נהנה מסקס,עליו גדלתי כדבר אסור.
נהנה מהחיים, כשהנאה תמיד הייתה דבר
אסור בילדותי.
מצליח כמעט בכל דבר, כאשר חונכתי להיות "עניו" מה שמקשה עלי להיות בסיטואציה הזו.
ולכן החלטתי לכנות את הענווה, הטיפשות שבחוסר ההכרה ביכולותיך.
אני יודע שכנראה רוב מה שאני עושה נועד להיות ההפיך מ"אבא" (הוא אבא
רק ביולוגית את השאר הוא לא מכיר) שלי, זה כל
כך מעצבן לחשוב שכל הסבל והכאב הזה הוא רק בגלל האדם המתועב הזה!!!
ואם זה נכון מי אני בעצם???
מה אני רוצה מעצמי???
ומהחיים בכלל???
מקווה בשנה הבאה ללמוד משפטים, כך אולי אוכל לשנות כמה דברים בתחום הזה
כמה דברים שמכעיסים אותי בטירוף!!!
כמה דברים שנראים לי כל כך מעוותים!!!!
מצד שני בא לי להתיישב על איזה הר נחמד ולא לפגוש או לחשוב יותר על כל החרא שבעולם!!!
מה אעשה?
סקירות נוספות אודות בחזקת אשם (קצת פסיכולוגיה בגרוש)