פרופ'' אוריאל זוהר/
פצצות אנושיות מתקתקות הסיפור מתחיל ב 20 לינואר 2002, כאשר מכוניתה עומדת בפקק תנועה מאחורי אוטובוס שאמור כל רגע
להתפוצץ על כל יושביו בפיגוע נורא ואיום. למעשה, זהו סיפור מרתק על 4 שנות סבל שחווינו כאן כולנו תחת טרור ומוות, כאשר כל אוטובוס, כל בית קפה, מסעדה, בית-מלון, הפכו בתודעתנו למלכודת של פצצות מתקתקות... זהו המשל וזהו הסמל של הרומאן . הקוראים אינם
יודעים שהאוטובוס עומד להתפוצץ עוד
מספר דקות, אך הכותבת יודעת זאת היטב ומובילה אותנו אל המלכודת. המתוכננת במיומנות נדירה. אנו חשים בפצצה האנושית ,
אט אט בקצב התיקתוק המפחיד, בתת-מודעותנו. בספר פזורים מספר רב של פצצות אנושיות למכביר. על כפות המאזניים מנגדף ובאותה עוצמה ומתח, איננו יודעים כלל מה תלד התאהבותה הנואשת של יעל באבשלום החרדי... שאיבד את אישתו היפהפיה ואת בנו הרך באוטובוס המדובר, העומד להתפוצץ... לכן, לאורך כל הספר, אנחנו מדמיינים את הנורא מכול, משום שיעל סוחבת אותנו אל מורדותיה של נשמתה הדיכאונית.
סקירות נוספות אודות הימנון לשמחה ב''