ילד ששמו וגילו אינם ידועים לנו מספר לנו על הסוד הגדול שהיה במשפחתו. משפחת איכרים שנמלטו ב1945 מפרוסיה ,עם התקרבות הצבא האדום.
ההורים מספרים
לילד שאחיו הגדול ארנולד גווע ברעב. ואז מתגלה לילד שבעצם לא מת,אלא שאבד. על שני אסונות גדל הילד במשפחה שבה יש שתיקה סודית: על משהו נורא שעוללו לאימו ועל אחיו שמת.עולמו של הילד מתפורר,
והוא חי בין התקווה שלעולם לא ימצאו את אחיו לבין הפחד שיעשו כן. הוא מספר בחן על כך שקל להיות אח של מת, שעם
מת לא צריך לחלוק קבר וכו. אביו של הילד הוא אדם קשה מאוד, המתייחס לעבודתו בחרדת קודש, הוא מתייחס לילד בזלזול, ויש ביניהם מתח, שמקורו בבושה והשפלה. האימא שותקת. וכשהיא כבר יוצאת מבועתה היא מחבקת את הילד, והוא-רואה בעיניה את ארנולד. את האשמה ,והגעגועים אליו.
ההורים משוכנעים שמצאו את בנם- המכונה אסופי 2307. הם הולכים יחד עם בנם לבדיקות רבות. בדייקנות קלינית מתאר הילד את הבדיקות. את ההתאמה לרגליים, ללסת, כשהוא מרוצה מכך שגם ההורים שלו, הנקיים, מלכלכים את צפורניהם בחומר שחור. כשקוראים את התיאורים הגופנים במדוקדקים קשה שלא להזכר בבדיקות הגופניות של הנאצים כדו'' דוקטור מנגלה. במהלך הסיפור נקבע שאסופי 2307 אינו ילדם. הם חוזרים לבית, כשהאב מלא בחמת זעם, מתגלה שפרצו לעסק שלו. הוא מתמוטט ולאחר כמה ימים מת. הסיום הזוי מאוד, ולא ברור אם הילד
רואה את זה או שהוא ממציא: הוא רואה ילד דומה לו מאוד דרך חלון ראווה, רק שבעיניו הילד שמן ממנו. הילד עובר חוויה מלחיצה פרטית מאוד: הוא מחכה שאימו תלך לארנולד ותזה אותו, במקום זאת, בזמן שהילד מזיע ועומד להקיא, היא מורה לו לסגור את החלון ולנסוע.
רודולף השוטר השכונתי מתלווה לאימו של הילד. הילד מבין שהוא רוצה להתחתן איתה. הוא מרגיש את היחס ההפכפך של
רודולף אליו.האמא מיוגעת, אבל ממשיכה לחפש את בנה, וכך בעצם, הסיפור נשאר פתוח. הסיפור מכיל הרבה נושאים בינהם אוניברסלים ,וביניהם גרמניים- השתיקה הבין דורית, האשמה, הבושה. זהו ספרו הראשון של טרייכל שתורגם לכברית, ויצא בהוצאת אחוזת בית, התרגום מעולה ומומלץ מאוד.
סקירות נוספות אודות הבן האובד