יואל הופמן בשפתו הקולחת, מתאר באופן עוצר נשימה את תפיסת המוות בתרבות היפנית ואת השתקפותה בשירי המוות היפנים.
שירי המוות
היפינם הכתובים רובם ככולם בזאנר שירי ההיקו, פותחים לקורא צוהר אל תפיסת המוות היפנית, הגורסת כי המוות כמו החיים עצמם הם הוויה אחת. על כן מי שיודע זאת בחייו, לא מפחד ממותו, ומקבל את הארוע כשלב אינטגרלי בהוויה האחת של הקיום.
לדוגמא שירו של אוטה דוקן (1486-1432)מצביא מלומד בתורת הלחימה ומשורר, נרצח בחנית כאשר טבל באמבט. כשהוא אוחז בקצה החנית התקועה בגופו אמר את השיר:
אלמלא ידעתי
כי זה מכבר הרני מת
הרי עתה
ודאי הייתי מתאבל
על אובדן חיי
או שירו של אואוצי יושיטוקו (1551-1507)
גם המנצח
גם המנוצח, שניהם
אינם אלא
כאגלטל, כאור ברק-
כך יש לראות את העולם הזה