בחזרה לאלף-בית
מחבר: עינת וילף ומירי וילף
תקציר ע"י: shefer 300 / 7 September 2009
הוצאת: ידיעות אחרונות,
2008
"מתוך 25 מיליארד שקלים שמהווים את תקציבה השנתי של מערכת החינוך...מנוצלים כראוי רק 20 אחוזים"
" חינוך חובה הוא זכות שיש להיות ראוי לה"
"הספר הזה בא להתוות את הדרך..."
מירי וילף לימדה כל חייה בבית הספר הישראלי, וכעת - יחד עם בתה עינת - מנתחת בספר זה את חוליי מערכת החינוך בישראל, ומציבה דרך מסודרת להבראתו. עיקר הטענות שהן מביאות בספר <ששמו המלא הוא: "בחזרה לאלף-בית, הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)"> הן:
א. התלמידים בארץ אינם לומדים: הם אינם מקשיבים, הם נעדרים מהשעורים, אינם מכינים שעורי-בית, ואינם מתכוננים לבחינות;
ב. את תעודות-הבגרות הם משיגים ע"י: העתקות, 'התאמות' <הקלות משום 'קשיי-למידה' כביכול>, לחצי ההורים וויתור המורים.
ג. משום חוסר-הלמידה הפך ביה"ס הישראלי למקום אלים, מוזנח ומחנך לערכים שליליים.
ד. שום תכנית-לימודים ורפורמה ארגונית לא יועילו, ויש לעשות רק דבר אחד: לחייב את התלמיד ללמוד.
הספר מציג, בהרחבה, את המצב הקשה של מערכת החינוך, ומביא סדר-עבודה מובנה להשגת הלמידה ע"י התלמידים; החל ברמת השר, ועד לרמת המורה בכתה. שני החלקים האחרונים בספר מביאים חלומות של המחברות להטבת החינוך במסגרות הקיימות <אחרי שהתלמידים יתחילו ללמוד סו"ס>, וחזונן לחינוך אחר עתידי.
הספר כתוב בשפה פשוטה, ללא תאוריות מורכבות, ובאופן מסודר ושיטתי – לכל שאלה תשובה, לכל יעד תכנון ברור.
ספר חובה לכל; המורים יסכימו עם כל הכתוב, והמערכת תניע ראש –
ותמשיך בשלה.