ויקטור - קומיקס במייטבו
הקובץ "ויקטור" מבית היוצר של חברי קבוצת "אקטוס" מהווה "גרפיק נובלה" (קומיקס, או כהגדרת חברי הקבוצה, "סיפורים מצוירים) במיטבה. המעבר לסיפור שחלקים ניכרים ממנו הם איור נתפש, שלא בצדק, כ"השטחה" וכ"הנמכה" של הספרות, עקב התווית הקומיקס כז''אנר פופולרי. בסיפורת הגרפית מתקיימים יחסי גומלין בין הטקסט המילולי לבין האיורים. ניתן לראות בכך תחבולה של
אינטרטקסטואליות ובריקולאז'', מאחר וההמרה לממד זה כוללת בחירות סיגנוניות המעשירות את הקשרים בין המילולי למאוייר. כאמור, בכל סיפורי הקובץ ויקטור (הכולל חמישה סיפורים מצויירים אודות גיבורים בעלי שם זהה) מתפרקת הזהות: או שהיא איננה ייחודית עקב ריבוי שכפולים בלא היררכיה; או שאינה קיימת לעצמה אלא כתדמית. כך היא נבראת ב"לילי אהובתי" לפי צלם אהובתו של אמן המעתיק זהות שקיימת אחר כך רק בעיני רוחו. הזהות מסומלת בקובץ, בדרך כלל, באמצעות תוי הפנים – המסכה, שהיא מאד ''נזילה''. לשם המחשת התמה של
השכפול וכינון של סובייקט קולקטיבי על רקע של התמוססות של הסובייקט האישי, מוצגים פניו המשוכפלות של הגיבור על הכריכה: כל ה"ויקטורים" הם גיבור אחד, המשתקף בזויות שונות ובהעוויות שונות. בהמשך להמחשה, צפוי מעצם טבעו של הממד חידוד מסרים: המסויימות, הקונקרטיזציה של האיור יחסית למילה עלולה , להפוך את הספור לשטוח יותר, כעין קריקטורה. האפקט השכיח של ה"קומיקס" הוא ריאליזציה של מטאפורות . אלא שבחינת הנושא מעלה, שהאופן בו מאוירים הסיפורים בדרך כלל מעשיר את ה"משחקיות". לעיתים הציור יוצר פרשנות נוספת לזו שמשתמעת מהטקסט או אף מתנגשת עמו. בסיפור "קארמה" למשל, משאירה האם
איזומי חלק מעצמה לבתה ויקטוריה - את ליבה, אלא שאיבר זה מאויר כשהוא משומר בפורמלין. כאן הריאליזציה של המטאפורה מקנה לדברים משמעות נוספת, מקברית . המשחקיות מודגמת ב"לילי אהובתי" שנושאיו הם כאמור השכפול והיחסים בין היוצר ליצירה; הגיבור, מנתח פלסטי, יוצר מחדש את אהובתו שעזבה , אבל כפגמליון הוא מאוהב ביצירתו ולא בדמות בעל אישיות ודמות
משלה. כאשר היא שבה הוא מנסה ''לתקן'' גם את דמותה לפי התבנית שבדמיונו; התמה של השכפול לפי דמויים ללא מקור מתעצמת שכן לדמות הנכספת לכאורה ספור משלה – מדוע עזבה וכן הלאה – אך עניין זה נזכר כלאחר יד ואינו מפורט כלל. משתמע שבעצם לא משנה מה הייתה לילי ומה היו רגשותיה, תפקודה מסתכם בעזיבה ובמהות של פנים "בלתי מושגות". להעצמת המשחקיות ולהמחשה של
ההתחפשות במובן הראשוני שלה מסתיים הסיפור בדמויות קרטון ותבניות בגדי נייר להלבשת הדמויות "לרווחת" הקורא, המוזמן להשתתף בסיפור במו ידיו ממש.
פרודיה או פסטיש מועשרים באמצעות ההמרה לממד הויזואלי הסיפור הגרפי "קרמה" שבקובץ (איציק רנרט) מתמקד בגיבור טרנסקסואלי-אנדרוגיני, סובייקט ששואף לכונן את זהותו באמצעות מעין התרסקות נקמנית אל תוך זהויות אחרות. "קארמה" גדוש בפרודיות הסותרות זו את זו עד כדי שניתן היה להגדירו כפסטיש ולו כטקסט בלבד. האיורים הופכים את פרשנות הסיפור למורכבת עוד יותר. איזומי היא יפנית קטנה, שחלמה על דני קיי ונעשתה קרבן הירושימה וגם קרבן לאונס של חייל אותו היא ''מזהה'' כדני קיי, ההופך לסמל הרוע בסיפור. הנאנסת מתכננת נקמה רבתי: לאבד ולהשמיד את היהודים, הגברים, והאמריקאים, וזאת באמצעות הבת שתיוולד לה. לאיזומי נולד בן אבל היא אינה משנה את תכניתה שכן לנקמה אפיון מיני <בהתאם לעוול>. היא גם אינה לוקחת בחשבון את מחיר הנקמה מבחינת הבן, ש"הוסב" לבת, במהלכה. התכנית פועלת כמתוכנן וויקטוריה מתחנכת לרוע ואכזריות כלפי גברים יהודים ואמריקאים בהזנחת פרט חשוב כזהותה שלה. עם מות האם ויקטוריה נעשית זמרת אופרה מפורסמת וסנטור מתאהב בה ונושא אותה לאשה ואז נעשה נשיא ארה"ב. <אפיזודה שהיא מעין פרודיה על האופרה מדאם בטרפליי>. ויקטוריה מתכננת נקמה משולשת בשם אמה, וסיבותיה מוצגות כקריקטורה: יש לנקום ביהודים <כי דני קיי היה יהודי ו''כי הם תמיד אשמים'', הנקמה תעשה באמצעות הפסקת הסיוע האמריקאי לישראל על מנת שתהפוך לפלסטין; בגברים (תוך התעלמות ממינו/ה שלו/ה ) בשל הירושימה והאונס ובאמריקאים, כשהנקמה תתבצע באמצעות וירוס שיועבר במגע מיני ויפגע רק בהם. באמריקאים מתוכננת נקמה בנלית בנוסח ''תמות נפשי'' של שמשון - ויקטוריה יודעת היכן הכפתור האדום לשגור טילים; פרט "זניח" נוסף הוא שלשם השמדת האמריקאים יש להחריב את העולם. כאן נכנס לתמונה ''הגורם האנושי'', ויקטוריה מתמהמהת במימוש נקמתה כדי ליהנות ממנעמי החיים; פוגשת נזיר טיבטי שהקרמה שלו ''הופכת'' את ליבה לטוב <כמו באגדת הילדים על מלכת השלג> ואזי... הולכ/ת ויקטור/יה לביתה, מסתפרת וחוזרת למהותה הגברית, ואילו הנשיא, בעלה, מתוודה בפני האומה עללא מעט וידויים נשיאותיים במציאות> והכל היה טוב, כשכאן רק המשפט המסיים מסייג את קריקטורת הסוף המתוק באמצעות אמירה פרדוכסלית , ומדווח כי לאחר זמן רב הם מתו והמספר אינו יודע היכן הם עכשיו . הסיפור מכיל פרודיה על עצם ההתחפשות, על ההתחפשות הג''נדרית וכן פרודיה מרירה על נושא הנקמה עם "סוף טוב" אירוני. קריצה פרודית על ''הסוף הטוב'' נרמזת באמצעות סימן השאלה שנשתל בכותר המאויר, "קרמה?". הסיום עשוי היה להפתיע אך מוטרם במידת מה באמצעות איור הפתיחה, הכולל תמונה משפחתית של כל הנפשות הפועלות, תחת הכרזה / כותרת "שלום". הנובלה הגרפית מסתיימת לכאורה, ב"נצחון הטוב" כמו גם בכינון מחדש של זהות הגיבור/ה. בדרך להשגת מטרות נעלות אלה, עוברות הדמויות בספור טרנספורמציה כפולה: המאייר ממחיש את הפיכת היפנית התמימה איזומי, למכשפה מרושעת כשהוא צובע אותה בצהוב וירוק ואש רושפת ממנה (היא בוערת מזעם) ובנה נעשה לטרנסקסואלית מושלמת, לוחמנית נוקמת, אבל "בלי לב" . לאחר שהיא מוותרת על הנקמה מופיעה דמותה של ויקטוריה כדמות נשית מפתה (פאם פאטאל> המחזיקה מחוץ לגופה את לבה הנשרף וש"אינו אוכל'' כסנה, כאיור הסיום ובמרכז הלב מופיעה המילה "סוף". משתמעת אינסופיות, מעגל החוזר על עצמו, לאור תמונת השער של הנובלה, המציגה את כל הדמויות המשתתפות ב''סוף הטוב'' , תחת הכותרת הגדולה "שלום!". עיצוב "משחקי", מתעתע זה משלה את הקורא המניח תחילה שלפניו פתיח של היכרות, אבל תוך כדי קריאה הוא מגלה שהוראת המילה "שלום" על פי משמעותה המקורית מאייכת את מרבית אירועי היצירה באופן סרקסטי.
סקירות נוספות אודות ויקטור - קומיקס במייטבו