דד הרינג והפי אנד
Dead Herring ו הפי אנד: (Actus Iindependent Comics, Tel Aviv 2004) בתיה
קולטון, מירה פרידמן , רותו
מודן <ואתגר קרת> , ירמי פינקוס ואיציק
רנרט בדד הרינג . חברי הקבוצה עושים שימוש באלמנטים ביוגרפיים .ו קיימת התיחסות למציאות הממשית. קולטון, פינקוס ופרידמן, השתמשו בתמונות בני משפחה. רנרט ומודן השתמשו בידיעות מהעיתון . מבחינה זו יש בעבודותיהם משום כינון הסובייקט <הזהות>. עבודתה הראשונה של בתיה קולטון, "ביצה של חיל ",בת למשפחת ניצולי שואה, היא אנטי מיליטנטית. וקשורה לזיכרונות ילדות שלה . אמה, שעסקה בהאכלת החיילים השתמשה במינוח ה"צבאי" בבית ובתיה הקטנה דרשה בתמימות "ביצה של חיל " בהוראות ההכנה של המאכל. האפקט ההומוריסטי נבלע ביצירה צבעונית, מקאברית ופוסט מודרנית: לחיילים הבריטים מאפיינים נאציים והשפה היא בעצם לא-שפה,ן ג''יבריש . בעבודות הבאות, משתמשת קולטון בחוברות סריגה מבית הוריה, שדמויותיהן נראו לה"אנשים יפים". דוגמא אופיינית לסגנונה מתוך ,Dead Herring היא דיילת , איור הסיום של הקובץ המעוצב כבכרזה לתיירים, נראית דיילת סטריאוטיפית של "אל-על" כשהיא נשענת על מעקה הכבש. בידה פרח מפלסטיק וחיוך מסוים על שתייה. מרחוק נראית הדיילת כאשה נאה אך מקרוב עיניה ריקות ונוצר אפקט של הזרה . שפתיה מרוחות בשפתון ושיניה תואמות . העינים לכאורה מצועפות בשל הכובע המפיל עליהן צל, אך תוכן בולט בלובנו במסגרת של איפור תכול. בתמונה מובלט המרקם של פריטי הלבוש – חולצת פסים וחצאית טוויד וצבעיהם הותאמו בקפידה לרקע, שמי תכלת מעוננים קלות. צרימה מכוונת נוצרת עקב ההתנגשות בין המאפיינים הנעימים לבין הבעת הפנים הריקה, המתה. קמט חיוך מלאכותי מופיע רק בצד אחד של הפנים. תחושת הקיפאון מעוצמת באמצעות עיצוב הפרח כאילו היה מפלסטיק. הסגנון יוצר אפקט של מחאה, ניגוד לסלוגן התיירותי Welcome to Israel אצל רותו מודן: "בעידון המציאות", יש אופן אחר של כינון סובייקט, "עידון המציאות", כהגדרתה.. סיפור השיבה הביתה, מהקובץ הפי אנד מתבסס על אירוע מהמציאות: מטוס קל מלבנון טס בשמינו ונחשד כעוין.
המטוס הופל וגופת הטייס, חסר ראש, נפלה לתוך חדר מנהלת בית ספר בקיבוץ שדות ים. לדעת מודן, במציאות נוצרה "פואנטה מוגזמת וגרוטסקית". בסיפור המאויר מסיטה מודן את "הדרמה הלאומית" למישור האנושי והמשפחתי, בשני סובר תחילה חבר קיבוץ שבנו שבוי בלבנון כי המטוס מוטס על ידי בנו, והוא מכין לו כתובת אבנים גדולה כדי לשדלו לנחות במקום ומשדל את כלתו להצטרף למעשה, אלא שהיא כבר בת זוגו של בחור אחר והענין מסתבך. בשלב השני, עם הפלת המטוס משנה האב את דעתו ומודיע שאין זה בנו. החבר החדש של כלתו מנסה, בניגוד לכך, לזהות בגופה את הנעדר, בהתאם לאינטרסים שלו. סיפורו של איציק רנרט "Bombshell " נועד לכאורה להצחיק ולשעשע. איוריו מעוצבים, כהצהרתו, כ"איורים חמודים המאפיינים ספרות ילדים". הספור נפתח כאשר זוג הורים משוחח במיטה. ביזמת האם הם מחליטים לספר לויוי, הבת, כי אביה הוא "מפקד הכור הגרעיני" ולא וטרינר <סיפור הכסוי>. הם מזהירים אותה כי המידע מסוכן ואם תגלה דבר תחוסל. הבת פולטת גיהוק כהרגלה כשהיא נבהלת והאב מתמרמר על התנהגותה "הבלתי ראויה". "משום מה" היא מאבדת את התאבון ואינה אוכלת <את העוף > והאב מתריע – האויב חפץ שילדינו ירזו . מורתה של ויוי מזמנת את אמה עקב חוסר הריכוז של הילדה ורזונה הגובר. האם מסבירה כי הילדה צמחונית "כי אביה וטרינר" ומחליטה לספק תרופת פלא – הילדה תבלע ויטמינים ותבריא. באחד הלילות יוצאת ויוי , סהרורית, אל הכור וזוללת בהתקף בולמי שסתומי בטחון של פצצות <באיור בולט מחזיק המפתחות המחובר למעין פצצה קטנה מכיסו של האב הישן>. מנהג זה הופך להרגל והיא משמינה, אומרים היא ממש "קורנת". נותרו רק בעיות קטנות : היא נדבקת למקרר כמגנט, או מצפצפת במתקני זיהוי מתכות בנמל התעופה. בכל עת ולכל ענין, כגון כשתייר שואל אותה מה השעה היא עונה, "אבא שלי וטרינר, הכל בסדר" . בהתבגרה היא סובלת מבדידות. שוב צץ פתרון פלא, ביזמת האב – הוא יציג בפניה את סגנו ויפתור שתי בעיות במכה אחת – יזווג זיווג לבתו וישמור על הסודיות הנדרשת . אלא שלסגן אין על מה לשוחח עם הנערה. הוא עומד להצית לו סיגריה והיא, מגהקת והכל מתפוצץ סוף טוב: סוף סוף שקט בכל המזרח התיכון.. איציק רנרט: סיפור מקברי (שנכתב לאחר
פיגוע) גיבורו הוא קופירייטר שבוחר "לחיות בבועה" כדי להתנתק ממציאות חיינו הקשה. מחמת המיתון הוא מקבל הצעת עבודה ממשרד ההסברה, וכל אימת שהוא שומע על פיגוע הוא יודע שמזומנת לו עבודה. הוא מסתגר במציאות וירטואלית. אלא שהיא אינה אלא מטפורה לעיוורון שמתממש בהמשך. הוא אינו יוצא מביתו, ניזון מאוכל מוזמן, עובדרך המחשב, מבלה עם כלבו ואף "חיי האהבה" שלו הם מבוססי מחשב. אלא שהם אינם מספקים. הוא מזמין כלה מבוסניה, שהרי מורגלת בטרור, וליתר בטחון תאופסן בבית, שכן "ביתנו הוא מבצרינו". בתווך אפיזודה המהווה הדגמה של תמת השכפול ללא מקור: במקום מריה מגיעה מוירה. הגיבור אינו מביע אלא תסכול קל מחמת השיבוש, כמו היה מדובר במצרך. מוירה נשמרת בבית ואף על פי כן נהרגת , נופלת מהחלון ומכונית דורסת אותה. הפעם מיובאת הכלה ה''נכונה'', מריה. אבל בשדה התעופה מתרחש פיגוע. הגיבור נפגע ועיוורונו מתממש , פני הכלה היפה נפגעות. כאן "הסוף הטוב" סרקסטי, ומנומק בכך שבמילא הוא אינו רואה, והיא רגילה לחיות במציאות הרסנית. זאת ועוד, הביטוח-הלאומי מממן את הקיום. כולם מרוצים . על רקע ההרס מעיד גיבורינו שהוא "מריח שהגיע האביב", וכלתו מאשרת שאכן כך הדבר. הקו מינימליסטי ורנרט עושה שימוש בשחור לבן בלבד, בהתאם לתמה הקודרת. השפה סטריאוטיפית, במקרה זה הדיאלוגים המתנהלים באנגלית בין הגיבור לכלותיו מתאימים ביותר. השפה נעה בין קיצור פונקציונאלי – שפת הגיבור - לעילגות של הכלות. נוצר אפקט אירוני המאשש את הטענה כי הנשים האלה מתפקדות כמוצר צריכה: תפקידן רק לאשר, להנהן, לכל היותר לומר good . אין זה משנה מה "באמת" קורה.
סקירות נוספות אודות דד הרינג והפי אנד