דון קיחוטה
מחבר: מיגל דה סרוואנטס
תקציר ע"י: shefer 300 / 8 March 2009
הוצאת: הקבוץ המאוחד, הספריה החדשה,
1994
"ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה..."
"פרק כא – עניינו ההרפתקה הנעלה שהביאה לזכיה בקסדתו של ממברינו, ודברים אחרים שאירעו לאבירנו הבלתי-מנוצח"
""נטמן פה הידלגו רב-און, כה מופלגת היתה גבורתו, שנמנע מן המות לטעון, כי אפילו עם צאת נשמתו, עלה בידיו לנצחו".
ביאטריס ולואיס לנדאו מביאים כאן תרגום חדש בעברית, לספר הנצחי 'דון קיחוטה'. התרגום ראשוני – במובן של תרגום מלא ומוער: זו הפעם הראשונה שהספר מתורגם במלואו לעברית, ובתוספת חשובה – הערות על התקופה ועל הבטויים/השמות בה.
מיגל דה סרוונטס סאבדרה (בספרדית: Miguel de Cervantes Saavedra, 29 בספטמבר 1547 – 23 באפריל 1616), סופר פורה, הזכור בזכות יצירתו המונומנטלית – דון קיחוטה. חלקו הראשון של הספר נכתב בשנת 1605, והשני – בשנת 1615. הספר זכה, מיד עם פרסומו, לתפוצה אדירה <רב-מכר היסטרי!>, ולפלגיאט גדול – המוזכר בחלקו השני. בעברית זכה הספר למספר תרגומים: הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1871 בידי נחמן פרנקל תחת השם "אבינועם הגלילי או משיח האוויל", התרגום השלישי של הספר תורגם בידי חיים נחמן ביאליק ויצא לאור בשנת 1912. תרגומו של ביאליק נתבצע על־פי התרגום הרוסי לספר, והוא גרסה ערוכה ומקוצרת של הסיפור המקורי – והוא התרגום לעברית הידוע מכל. ולפנינו כאן הספר במלואו <שני חלקים, 830 עמ'>.
סרוואנטס כתב את ספרו כפארודיה מפותלת על ספרות-האבירים שהיתה נפוצה עד זמנו; הוא מתאר זוג אנשים נלעג-פתטי-חביב, האדון <ההידאלגו> הכפרי הדל, שמוחו נשטף בספרות האבירית, והוא מחליט לצאת לנדודי אביר על סוסו <רוסיננטה הכחוש>, והכפרי נושא-הכלים שלו, סאנצ'ו פאנסה – אחריו על אתונו.
הסופר מלהטט בקסמיו: בונה דמויות שאי-אפשר לא לחבבן ולהעריכן, משרטט עלילה ברורה, 'גומר חשבון' עם עולם ספרותי שלם – אשר תאר אבירים עזי-כוח המשליטים צדק בעולם כשהם נושאים על שפתיהם את שמות אהובותיהם החסודות, מלגלג על מוסכמות חברתיות שרווחו בזמנו, ויוצר – באופן מקורי לזמנו - ספר רב-שכבות: במבעיו ובמבנהו.
ולקורא של ימינו: לא קל להכנס לשיחו של הספר, שהוא רצוף מלל רב ועצום – אך כאשר הקורא נכנס לעומקו, ונשבה בו, הופכת הטרחנות לעונג, והקריאה רבת-הממדים מהנה ביותר. מומלץ למוכן להשקיע מאמץ.