האודיסיאה של הומרוס נחשבת לאחת היצירות הקדומות ביותר בספרות המערבית. כריכת הספר אומרת שהיא שנייה ליצירתו המפורסמת האחרת של
הומרוס, האילאס. האיליאס מתאר כידוע את מלחמת טרויה, ואילו האודיסיאה עוקבת אחר אחד הגיבורים המפורסמים של אותה מערכה,
אודיסאוס, בדרכו הביתה (שנעשתה רק קצת יותר קשה מכיוון שהאלים פנו נגדו, מכיוון שקצת התעצבנו מהתנהגותו קודם. אודיסאוס עיוור את קיקלופ, מה שקצת עצבן את האל פוסידון, שהחליט בתגובה לעשות לו את החיים קשים). למען האמת זה רק חצי מהספר - החצי השני הוא על בנו של אודיסאוס, טלמאכוס, המחפש אחר אביו, או מה שנראה לו סביר יותר, אחר עצמותיו לאיתקה כדי להשיבן לאיתקה ולקברן. למעשה, יש תת-עלילה שלישית לאודיסיאה - אשתו של אודיסאוס פנלופה ונאמנותה אליו, כאשר היא הודפת את מחזריה ההופכים יותר ויותר חצופים עם הזמן. הסיפור מוגדר כאפוס, ואכן, במונחים של רוחב יריעה וגרנדיוזיות, זה בהחלט מה שהוא. אודיסאוס מטייל בעולם, פוגש הרבה יצורים מוזרים, , נלכד על-ידי אלה ואפילו עובר בארץ המתים בדרכו הביתה.
טלמאכוס לא עומד באותן סכנות, ופנלופה לא יוצאת ממולדתה איתקה כלל,אך הקו המשותף לשניהם הוא סירובם לוותר - אפילו מול קושי-עורפם של האלים עצמם בעניין אודיסאוס. התרגום נעשה על-ידי די.סי. אייץ' ריו, שערך את התרגום בפרוזה של אביו. זו עבודה מלומדת מאד, ותרגום מדויק - וזה אומר, למרבה הצער, שהסיפור מתקדם די בקושי מכיוון שהשפה מאד רפטטיבית ו(לעתים) פרטנית ממה שאנו רגילים לקרוא (לפחות ברומן). עם זאת, בסיכומו של דבר הסיפור זורם, עבורי החזרה עשתה את זה קצת קשה. ריו התייעץ בדוקטור פיטר ג'ונס מאוניברסיטת ניוקסל בהכנת התרגום, והספר פותח בדף אחד של סרגל זמנים של מתי שהאודיסיאה כנראה נכתבה וכו' וקצת מידע על אר סי אייץ' ריו ופיטר ג'ונס. לאחריה מופיעה הקדמה של ריו המסבירה מדוע החליט לערוך את התרגום, והקדמה של ד"ר ג'ונס עם הערות מפורטות על הדמויות, המבנה, ההיסטוריה, מחלוקות לגבי הומרוס והאודיסיאה, מבנה השפה ועוד כל מיני פרטים די מעניינים, שאפשר לדלג עליהם בקלות אם הם כבדים מדי לטעמכם, אחר כך יש רשימת קריאה קצרה, ולאחריה מפה של האזורים אליהם מתייחס הסיפור, ולבסוף אינדקס מקיף ומפתח שמות. קשה מאד לדעת איך לדרג את הספר הזה. העבודה המדעית שהושקעה בו היא עצומה, ועבור אלה שלומדים את הספר לתואר בספרות אנגלית, למשל, זה יהיה מושלם. הסיפור עצמו כולל כל מה שאפשר לרצות ברומן, וזה רק סגנון הכתיבה ומבנה המשפטים האופייני לתקופה שמקשה מעט על הקורא המודרני. הייתי נותן לו חמישה כוכבים מנקודת מבט מדעית, ושלושה מנקודת מבטו של הקורא המודרני, אז ניקוד של ארבעה כוכבים נראה הוגן. לכו על זה אם אתם מתעניינים בספרות קלאסית (ובמיוחד במיתולוגיה יוונית), הימנעו אם אתה מחפשים משהו קליל לקרוא.