האחים לב-ארי

הקטע הבא הוא לא תקציר של הספר אלא ניתוח של הספר:
בספר הילדים המדהים של הסופרת הידועה אסטריד לינדגרן(הסופרת של 'בילבי בת גרב' בין היתר), יש שתי דמויות מרכזיות-שני אחים.
האח הבכור יונתן ליאון,נער כבן שלוש עשרה, מתואר בספר כתכלית הטוב,ללא מגרעות,.
יונתן מתואר בתחילת הספר כנער שרמנטי,אינטליגנט,יפה ואהוד בחברה.
ואילו אחיו הצעיר צימוקי(קארל),ילד כבן עשר,הוא כמעט האנטיתזה לאחיו הבכור-מכוער,טיפש,בודד ובעל רגליים עקומות.
צימוקי מבלה את רוב ימיו במיטתו עקב מחלה.
אמם של השניים היא תופרת אלמנה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.
אביהם היה יורד ים שלא חזר וכנראה שספינתו טבעה בים.
אבל למרות האנטיתזה הכמעט מוחלטת בין שניהם הם קשורים זה בנפשו של זה.
יונתן מספר לצימוקי סיפורים מרתיח לו מי דבש ובכלליות הוא מטפל בו,הם דיברו על ננגיאלה שזה סוג של עולם שבא אחרי העולם שלנו ובו מתרחשים סיפורים ואגדות(מבוסס על מסורת הסאגה הסקנדינבית).
צימוקי אמר ליונתן שזה לא יהיה שווה בלעדיו.
ויונתן הסביר לו בפשטות שהזמן שם עובר מהר והוא לא כמו במציאות והוא יחשוב שעברו רק יומיים.
צימוקי בעצמו קצת לא מבין למה יונתן כל כך אוהב אותו.
הוא שואל אותו על כך- ואני רוצה טיפה להתרכז בשאלה ובתשובה.
"שאלתי את יונתן איך הוא יכול לאהוב ילד כזה מכוער וטיפש כמוני,עם רגליים עקומות והכול, והוא אמר:'אם לא היית כזה ילד מכוער נחמד,עם פרצוף חיוור ורגלים עקומות,לא היית צימוקי שלי,זה שאני אוהב'".
יש במשפט הזה משהו מאוד עמוק.
כשאמא(לפחות אמא נורמאלית) מקבלת את התינוק שלה,היא אוהבת אותו בכל אופן גם אם יש לו אף קצת מכוער,או לחיים קצת יותר מדי אדומות.
היא מקבל אותו גם עם החסרונות כי הוא פשוט-שלה.(אין דרך אחרת להגדיר את זה).
יום אחד פרצה דלקה בבניין בעל שתי הקומות.
יונתן לקח את אחיו הקטן על גבו וקפץ איתו למטה,יונתן נהרג כמעט מיד,אבל לא לפני שאמר לצימוקי את מילותיו האחרונות 'נפגש בננגאיאלה'.
האם ניצלה גם היא.
הם עברו לבית אחר ואנשים נדיבים נתנו להם גם כל מיני רהיטים.
מה שאמרה מנהלת ביה"ס בו למד יונתן הופיע בעיתון:
'יונתן ליאון היקר,האם לא היה ראוי לכנותך בשם יונתן לב ארי? האם תזכור מה שקראנו בספר ההיסטוריה על מלך אנגלי צעיר בשם ריצ'רד לב ארי?האם תזכור כיצד אמרת "רק לחשוב על כך-להיות כה גיבור עד שיכתבו זאת בספרי ההיסטוריה; אני לעולם לא אהיה כמוהו!"
יונתן היקר,אפילו אם לא יכתבו עליך בספרי ההיסטוריה,אתה היית גבור כמוהו ברגע המכריע והיית בהחלט בין הגיבורים הגדולים. המנהלת שלך לא תשכח אותך לעולם.גם חבריך יזכו אותך זמן רב.יהיה ריק בכיתה בכתה ללא יונתן השמח והיפה שלנו.אולם האלים אוהבים את אלה שמתים צעירים.תהא מנוחתך שלמה,יונתן לב-ארי'.
אחרי זה ממשיך צימוקי לספר:'היא די טיפשה המנהלת של יונתן,אבל היא אהבה אותו מאוד,כמו כולם,וטוב שחשבה על העסק הזה עם לב-ארי.זה באמת טוב.
אין אולי בן-אדם בעיר שלא מתאבל על יונתן,או שלא חושב שהיה טוב יותר אם אי הייתי מת והוא חי.'
-יש לי מה לנתח פה אבל אני רוצה להוסיף את ההמשך ולנתח ביחד-
עובר קצת זמן עד שצימוקי מת גם הוא.
הוא מגיע לננגיאלה ופתאום הכל משתנה הוא מסתכל על עצמו בנחל ורואה שפתאום הוא אותו ילד מכוער אלא יפה.
הוא רואה את יונתן והם מתחילים לשחות ביחד.
הוא לא מבין איך הוא עושה את זה כי הוא בכלל לא יודע לשחות אבל הוא פשוט עושה את זה.
ואז אחרי זה הוא ויונתן רוכבים על סוסים ומכירים אנשים שאוהבים את שניהם ולא רק את יונתן.
הם גרים בבית שבו על השלט כתוב 'האחים לב ארי'-פתאום הם שווים!
אבל בננגיאלה מתחילה מלחמה.
יונתן יוצא לעזור לאנשים מהעמק השני ובסוף גם קארל הולך אחריו.
עד שבסוף יונתן עולה על הבוגד ואפילו הוא מעל יונתן.
וזה בעצם המהלך של הספר.
איך שבהתחלה יונתן הוא השולט בזירה הוא האהוד והוא החזק.
אחר כך קארל משווה אותו ואפילו משיג אותו.
עד שבסוף קארל עוזר ליונתן יונתן נזקק לקארל!!!
ולכולנו בעצם יוצא לפעמים להיות יונתן ולפעמים להיות קארל.
אנחנו יכולים להגיע למקום ולהיות בו חזקים ואהודים ובכל זאת לאהוב את החלש עד שאנחנו מגיעים למקום אחר בו הוא עוזר לנו.
ולפעמים אנחנו קארל שזקוק למישהו וחלש עד שאנחנו כמעט מבטלים את עצמנו כמו שקארל עשה אחרי שקרא את מה שאמרה המנהלת, עד שבסוף אנחנו מגיעים למקום בו אנחנו יכולים להחזיר טובה לזה שנתן לנו כשהיינו צריכים.
על החתום,
אוריאל שכטר