כשקראתי את הספר לראשונה, הייתי כבת 7,8 וכילדה לא היו לי לא היכולת ולא ההבנה לתפוס את החשיבה הגאונית, המטאפיזית, הפילוסופית
שבספר. התירוץ היחידי של אלו המעדיפים לכנות ספר זה, ספר ילדים, הוא שכל הרעיונות המתמטיים - פילוסופיים בספר, מקורם במוחה הרענן הלא שבוי עדיין, של ילדה בת חמש המכנה
את
אלוהים בשם "מר אל".
את אנה פוגש פין, צעיר הגותי כבן 18, ברחוב. ילדה עזובה שבורחת ממענייה. מכיוון שפין הוא אספן, הוא אוסף לביתו את אנה, וכאן מתחיל קשר נוגע ללב בין שניהם. גם אנה וגם פין מתעניינים במתמטיקה, לא באותה צורה שבה נלמדת המתמטיקה בבתי הספר, מסביר פין, אלא כצורת חשיבה שבה המתמטיקה והמספרים הם ילדי האלוהים, המוליכים את המוח האנושי קדימה על מנת להבין את אלוהים.
מר אל של אנה שונה לחלוטין מאותו מר אל של המבוגרים. זהו אינו מושג האלוהים השייך לכנסיות ולדתות השונות, אלוהי אותן הדתות כפי שגורסת אנה, הוא אלוהים ה"מגמד" את
האדם, הופך אותו קטן יותר, על מנת להאדיר ולהעצים את אלוהים. זה אינו האלוהים של אנה, אלוהי אנה שם לו למטרה להגדיל את רוחו ועצמיותו של האדם, להפוך אותו מקטן לגדול יותר, נאור יותר, מבין יותר על מנת שהאדם יתקרב יותר ויותר ברוחו שלו לאלוהים ולא על מנת להקטין את האדם כדי להאדיר את האל.
משחק שמשחקים פין ואנה באמצעות מראות ממחיש לאנה כמה מן התאוריות שהיא מפתחת לעצמה. היא מעמדיה מספרים מ - 1 ועד 5 מול המראה, ומגלה שהמספרים הולכים ופוחתים, וכך גם האנשים. היא מכנה אנשים שפוחתים, אנשי הפחות שעליהם לשאוף ולהפוך להיות אנשים של יותר, ממש כמו המספרים שמחוץ למראה, כפי שאלוהים, אומרת אנה, הוא אלוהים של יותר. ופין מוסיף דימוי משלו: כמו אמא, הוא אומר, הפורשת זרועותיה מול התינוק המדדה לעברה, היא נותנת לו לעשות את הצעדים הראשונים הקשים לבד, עד שיגיע לזרועותיה, וכך גם האל פורש את זרועותיו לעברו של האדם ונותן לו לעשות את הליכתו הקשה והכואבת מאוד אל עבר עברו.
משחק אחר שמשחקים אנה ופין מעלה את השאלה היכן נמצא אלוהים, וכמו ההיפוך במספרים, כך הופכת אנה את הסדר, והם נותנים את התשובות ורק אח"כ מנסים למצוא שאלות לתשובות אלו. אנה ממציאה מספר חדש שיהיה גדול יותר מביליון טריליון, היא קוראת למספר זה סקריליון. "אני יכולה" היא אומרת לפין "לענות על סקרליון שאלות" זה לא יתכן, טוען פין, ואנה מוכיחה לו את טענתה. היא שואלת אותו כמה שאלות כאשר כל אחת מן התשובות לשאלה היא אותה התשובה עצמה. התשובה במקרה זה היא שלוש (כמה זה אחד ועוד שניים, כמה זה ארבע פחות אחד, כמה זה עשר פחות שבע וכו...) לתשובה מספר שלוש קיימות סקויליון שאלות, אומרת אנה. כך היא עושה גם עם המילה "בתוך תוכנו". "מה התשובה" היא שואלת את פין ל"בתוך תוכנו"? פין המפחד מן השאלה מתקשה לענות. אנה מסבירה לו בשפתה הילדותית:"אתה קיים בתוך תוכי" היא אומרת לפין "ואני קיימת בתות תוכך". התשובה היא אלוהים. לתשובה בתוך תוכי, קיימת רק שאלה אחת - אלוהים. מכיוון שכל שאר השאלות, הן אותה שאלה למעשה. אלוהים קיים בתוך תוכי, אומרת אנה, ואם אני קיימת בתוך תוכך, זה סימן שאלוהים קיים בתוך תוכך. כלומר התשובה "אנה" היא תשובה נכונה, והיא בדיוק אותה תשובה כמו "אלוהים", כי "אלוהים" ו"אנה" אינן תשובות שונות אחת מן השנייה.
האנשים של פחות אומרת אנה, גרים בחורים. שמות החורים: "קמצן, רשע, אכזר, שקרן" בצד המראה השייך לאדם המקום כולו מלא חורים, בצד של מר אל אומרת אנה, נמצאו תלוליות עפר מוכנות ומזומנות למלא את החורים. אם הצלחתם למלא את הבור שלכם ועדיין נותרה בידכם שארית עודף, כי אז עברתם באמת ובמתמים לצד ה"ייעוד". "אנה ראתה, הסכימה ונכנעה לכל אותן תכונות ותארים של אלוהים השנויים כל כך במחלוקת" כותב פין. "מר אל יוצר דברים, בורא כל הדברים, כל יכול מלבד.... אותו מלבד" טבעו המוזר של מר אל שאפילו אם יימצא בתוך הדברים, הוא יחכה בחוץ וידפוק כדי להכנס. הוא אינו הורס את הדלת, אלא מחכה שנפתח אותה בעצמנו.
אלוהים אומרת אנה, אינו רוצה להיות מס' אחד בתוך תוכינו. וזאת גדולתו. הוא מוכן להיות מס' שתיים, ובלבד שאנחנו נקבל על עצמנו כמות שאנחנו, כמספר אחד בתוך תוכנו. כל מאמציה של אנה כוונו על מנת להידמות למר אל, וכל חשיבה דתית, היא מקור הרעה שבה היא רואה במאמץ זה, דבר הראוי לגינוי. במקום לשבח. הרי אם מר אל מושלם, תכונותיו לפיכך הן המושלמות עצמה, וכמה שהאדם ינסה להתקרב למושלמות זו, כן יזכה ביותר בהנה והארה, וכך גם יגדל מקור הטוב שבו ואושרו.
"על כל טמון כל הסוד" אומר פין " בנסיונות רבים ובהשתדלות מאומצת". בסוף הספר מתה אנה מתאונה, אבל אין זסוף עצוב לפי גירסתו של