מה עובר על בחור בן תשע-עשרה כשהוא מוצא, במהלך שיטוטיו הליליים באיסט אנד של לונדון, ילדונת בת חמש חבולה,
מוזנחת ומורעבת? אנה, ילדה קטנה ופקחית להפליא, משנה את חייו של פין, שלא מתאפק ומביא אותה אל בית אימו. זו, המורגלת בטיפוח וטיפול בכל מה שנקרה בדרכה, אינה שואלת יותר מדי שאלות ובמהרה הופכת אנה לבת בית. שאלת עברה - חמש שנות חייה הראשונות - נותרת כמעט ללא מענה. אנה מסרבת לחזור אל - או לספר על - המקום ממנו באה.
מכאן ואילך מתחיל חינוכו מחדש של פין, ולמעשה של כל מי שזוכה להכיר את אנה. ממרחק של שלושים שנה ובמעין התפעמות ופליאה שלא פגה, מתאר פין את עולמה הפנימי של אנה, כפי שנגלה אליו במלוא הדרו בעת שיטוטיהם המשותפים ותוך כדי חיים יום-יומיים בבית אחד קטן במשך שלוש וחצי שנים בסוף שנות השלושים של המאה שעברה. העוני, הגסות והכיעור המאפיינים את הסביבה הפיזית בה אנה גדלה מעצימים ומדגישים את עושרה הרוחני, עדינותה ויופיה. אנה מתגלה במהרה כמתימטיקאית, פילוסופית, בלשנית, תיאולוגית משוררת ומלחינה.
פין, הגם שאינו מעיד ישירות על עצמו, מתגלה אף הוא כאישיות אצילית וכמורה דגול: בסבלנות ואהבה הוא קורא באזניה של אנה ספרי שירה, מתימטיקה, אסטרונומיה, גיאומטריה ולשון. הוא מאפשר לאנה לחקור את כל מה שניתן לחקור, לשאול את
השאלות הבלתי מתקבלות על הדעת ביותר ואם אפשר - גם לקבל מדי פעם תשובות. הוא מפקיד בידיה את היקרים שבאוצרותיו המעטים: צלחת ניוטון, מנסרה, פנס, סרגל חישוב, זכוכית מגדלת, ו...חתול מבוית. לבקשתה הוא "כותב בגדול" את המילים המסקרנות אותה, את השאלות הזקוקות לליבון ואת השירים המתוקים וצובטי הלב שלה. (שנים רבות לאחר מכן, יצאו הדפים מקופסאות הנעליים בהן שמרה אותם אנה ויאגדו בידו האוהבת של פין לספר נפרד, אף הוא ממולץ בחום).
קראתי את הספר לראשונה בגיל חמש עשרה ועוד פעמים רבות מאז: בצבא, באוניברסיטה, כאשה נשואה וכאם, ובכל פעם נדמה לי הספר כחדש. קטגוריית המשנה "ספרות ילדים" ניתנת לספר אך ורק מהסיבה הרשמית, בהיותו ספר מסדרת "מרגנית" לילדים ולנוער. מכל היבט אחר, הספר מומלץ לכל מי שמעז לבחון מחדש את כל מה שנראה מוכר וידוע ולהניח לפיה
הקטנה הזו להפוך את עולמו.