הסדרה "הארי פוטר" זכתה להצלחה מטאורית שאין לה כל דמיון בהיסטוריה המתועדת. הארי פוטר הוא הספר השני בתפוצתו אחרי התנ"ך,
וזאת עוד בימינו. מיליונים-מיליונים שבויים בקסמו, מכירים כל פרט ופרט שבו, וייחלו בחוסר סבלנות לכל ספר בסדרה שייצא כבר. קיימים עשרות-עשרות אתרי הארי פוטר באינטרנט. אפשר לבקר את הסדרה ולמצוא בה פגמים וכשלים רבים, אולם השאלה בעינה עומדת, ואולי אף ביתר חוזק: מדוע? מהו סודה של סדרת הספרים הזו? להלן אנסה למנות כמה סיבות לדבר. אבל אקדים ואומר, שבעיני אין אף אחת מהן ואף כולן יחד מניחות את הדעת. בסופו של דבר, נסתר פשר הדבר מדעתי.
1. העולם הפנטסטי בו הוא מתרחש. בימינו באה עדנה באופן כללי לתחום הפנטזיה, בני האדם שוחרים את רוח הדמיון המשוחרר והחופש מכבלי המציאות. בהארי פוטר מוצג עולם פנטסטי מלא מעוף, מקוריות, והמצאות.
2. העולם הפנטסטי שבהארי פוטר הוא שלם ועשיר ביותר. רולינג הקדישה תשומת לב רבה לפרטיו הקטנים.
3. בניגוד למרבית ספרי הפנטזיה, רולינג הקפידה ליצור אתך הסיפור כבנוי בתוך העולם שלנו. היא ממש טרחה סביב הפרט הזה. ויצרה בעולמה רשת שלמה של מערכות ההסתרה של עולם הקסמים בפני המוגל המצוי שהוא אנחנו. הדבר מאפשר את השאלה הקונדסית: "מי אמר שזה לא ככה באמת?" כי אמנם אין כל ראיה לכך מן המציאות עקב חוקי ההסתתרות החמורים ומערכת תיאום הזכרונות למיניהן. הדבר מקנה אמינות לספר, וכן מכניס את הקורא לתוכו, לא עוד משקיף מן הצד. ההקנטות הנוגעות למוגלגים נוגעות גם לקורא, מה שלא יכול להשאיר אותו אדיש.
4. עולם הקוסמים בהארי פוטר מקביל וקורץ כל העת לעולם המוכר שלנו, מתרגם מושגים שונים מחיינו להווי הקוסמים. למשל: משרד הקסמים, הקסמהדרין, קווידיץ', אליפות עולם, גמדוני בית, טהרת דם, צפרדעי שוקולד, חנויות קסמים, הנביא היומי ועוד רבים. יתרה מזו, רולינג מחקה בקוסמית את ההתרחשויות בעולמנו: הכתבות בנביא היומי, תשדירי הרדיו, שמות החנויות בסמטת דיאגון, שמות ספרי הלימוד בהוגוורטס - כל אלו עשויים על דרך מציאות ימינו.
5. הדמויות בספר אמינות מאד. הן ניתנות לאפיון ולהיכרות, ועומדות היטב בזכות עצמן.
6. ישנו גיוון גדול מאד בדמויות: לכל אחת אופי משלה, והן מורכבות ותלת-מימדיות: לכל אחד יתרונות ומגרעות. למשל, ישנו טווח רחב מאד בין אוכלי מוות לאנשי המסדר, ישנו עושר גדול באמצע: דולורס אמברידג', רגולוס בלק, פיטר פטיגרו, סלגהורן, דראקו מאלפוי, וכמובן סוורוס סנייפ הם רק קומץ קטן מן התופעות השונות והמשונות.
7. מאידך, ישנם טוב ורע ברורים מאד בהארי פוטר. ישנם שני קצוות ללא כל ספק,
וולדמורט מן הצד האפל ודמבלדור מן הצד הטוב. הדבר נותן תחושה של בטחון וידיעה היכן עומדים, וגם אינו מערער על אמות המידה המוסריות הפשוטות (כפי שנוטים ספרים רבים בימינו לעשות). מסתבר שהדבר חסר לבני האדם.
8. הארי וכן חבריו הקרובים אנושיים מאד ולכן קל להזדהות עימם: הארי לא תמיד מצליח, קשה לו הרבה פעמים, הוא כועס או עצוב או רב עם חבריו, עושה טעויות, מתמודד עם פרסום והשמצות, וגם מתאהב. כל זה מבלי לציין עדין את נקודת הפתיחה - הוא יתום עגול.
9. השמות בהארי פוטר הם נעימים לגלגול על הלשון. אינם בנאליים. יזכרו לטובה בייחוד: הדוד ורנון, אלבוס
דמבלדור, סר קדוגן, סר ניקולס-דה-מימזי-פורפינגטון, קינגסלי שאקלבולט, הרמיוני גריינג'ר, וגודריק גריפינדור.
10. הספרים מלאים הומור (לא רע, בדרך כלל).
11. רולינג יודעת היטב את אומנות המתח. הדבר הופך את זמן הקריאה בספר לזמן מלא ריגוש, וגורם לכך שהקורא לא יוכל להניח את הספר מן הידיים במהלך הקריאה.
12. בספרים יש עושר של עלילות. העלילה המרכזית בכל ספר אינה היחידה, ישנן עוד כמה וכמה עלילות משנה, וביניהן כאלה שאינן חשובות ביותר. במהלך כל ספר וכן במהלך הסדרה מתפתחים פרטים קטנים ונעשים לסיפורים. הדבר נותן תחושה מציאותית ויסודית מאד.
13. "אקדח המונח על הבמה במערכה ראשונה יורה במערכה השלישית": רולינג עושה שימוש רב בעקרון הזה, בתוך כל ספר ובסדרה כולה. גלימת ההעלמות, חפץ יעיל בספר הראשון, מתגלה כאחת מאוצרות המוות בספר השביעי; אהבתה הכבושה של ג'יני ויזלי להארי בספר השני מתפתחת לחברות בשלהי הספר השישי; הצלקת שאינה אלא שריד וסימן מקללתו של וולדמורט הופכת להיות כלי הקשר בינו לבין הארי בספר הרביעי, והיומן של רידל מן הספר השני מתגלה בספר השישי כהורקרוקס. כמו אלה ישנם רבים-נוספים, והם מסבים הנאה יתירה בכך שהם מגלים סוד לקורא ולא ממציאים משהו חדש. הדבר מאגד את העלילה, קושר אותה, ומשביח אותה.
14. רולינג העמיקה מאד את ספריה בכך שבמהלך הספרים השישי והשביעי ירדה לסיפורם של הדמויות הגדולות שבספר, וולדמורט ודמבלדור, ולא הותירה אותם רחוקים, עלומים ובלתי מובנים.
15. הארי פוטר כתוב בשפה ציורית מאד, שפת קולנוע. קל מאד לדמיין אותו, הוא מבקש את זה. התיאורים בו כתובים בצבעים חיים, בדימויים עזים. נקודה זו מקלה מאד בעיקר על הדור הצעיר, דור הסרטים, להתחבר אליו.
16. אומנות השתיקה ושמירת הסוד. זוהי יכולת שרולינג השתמשה בה באופן ראוי להערכה במהלך הוצאת ספריה, והיא אפשרה לה הרבה איכות: היא לא שחררה את כל המידע שבידה בבת אחת. את סודו של סנייפ, למשל, ידעה כבר מן ההתחלה, אולם שמרה אותו אצלה עד הסוף, והניחה את הדברים בשתיקה. הדבר נתן רצינות לסיפור, כאילו: הוא קיים גם אם אינכם יודעים את כולו. כמו המציאות.
17. סגירת המעגלים בהארי פוטר גובלת, לעיתים, בגאונות.
18. משחקי מילים מגוונים: ביטויים מומצאים, ביטויים בעלי שתי אותיות תחיליות זהות, ושמות הלקוחים מכוכבים, מקומות, ומיתולוגיות.
19. במהלך פרסום הסדרה החלו לפעול יחסי ציבור אינטנסיביים במיוחד לצורך הבאתו אל הציבור.
ואחר כל זאת, עדין נותרו מימדי התפשטותו של הספר הזה בגדר תעלומה.
על הצד השני "החסרונות בסדרת הארי פוטר", יכתב במאמר נפרד.