נער העפיפונים – שלומית כהן-אסיף
איורים: אילן אדר הוצאת ספרית הפועלים
נער העפיפונים הוא קודם כל ספר מאוד מאוד
יפה. חגיגה חושית לעיניים ולידיים האוחזות בו. הדפיסו אותו על דפי כרומו ומעטרים אותו איורים צבעוניים ריאליסטים יפהפיים של האדריכל והצלם אילן אדר. זהו הספר הראשון שהוא מאייר, כן ירבו. הסיפור כתוב היטב בידיה המנוסות של סופרת הילדים הפורייה שלומית כהן-אסיף. הסופרת שכה רגילה לכתוב שירים, אינה מסוגלת להתנתק מהם גם כשהיא כותבת פרוזה וכך הספר שזור גם בשירים. כמו למשל השיר הבא ששר טימבו, נער העפיפונים, בשעה שהרקיד עפיפון באוויר: "אני חבר של הים של הגל של הצדף ושל החול. ויותר מכול אני חבר של הצבע הכחול." בהמשך הספר יחזרו אותם מוטיבים: הים, הצבעים הכחולים וכמובן הרבה מאוד
עפיפונים. עלילת הסיפור מזכירה קצת את סיפור
סינדרלה בגרסה הנערית. טימבו, נער יתום ועני מרוד, אוהב את הים שעל חופו הוא מתגורר בצריף דל. הוא חולם להפליג במרחבי הים הגדול, אך אין ברשותו כסף לממן הפלגה וחוץ מזה רב החובל חושב שהוא רמאי וגנב ולא יניח לו לעלות בשום אופן לספינה. או אז מופיעה ילדה קטנה, לורי שמה, עם אביה. זהו יום הולדתה והיא מתכוננת להפלגה. טימבו מכין לה עפיפון במתנה ואבא שלה קונה לו כרטיס נסיעה, מפני שלמי שיש יום הולדת לא רק מקבל מתנות אלא גם נותן. הנער שעולמו מתהפך, מחושך לאור, מתרגש מאוד, עולה לאוניה ונהנה מכל רגע, עד לרגע שרב החובל מוצא אותו וחושב שהכרטיס שבכיסו גנוב. מאותו רגע שוב מתהפך עולמו, מאור לחושך, והוא מושלך מושפל וחבול לבטן האוניה. למרבה המזל, מזלו של טימבו והסיפור, הים מלא בסכנות בעיקר אחת נוראה שגם מחליטה לתקוף ותנחשו מי מציל את כולם ואיך? ילדה בת שש וחצי, בוגרת גן חובה, הקשיבה לסיפור מרותקת. היא מחתה דמעה כשהיה עצוב, נשמתה נעתקה בזמן הסכנה ונאנחה בהקלה ונחת בסוף. אך בשבילנו המבוגרים: הסכנה היתה בלתי נמנעת, ההצלה מאולצת והסוף צפוי. אבל לא בשבילנו מיועד הספר.