סיפור על אהבה וחושך

הספר הינו אוטוביוגרפיה, אשר כתוב בצורה ייחודית. עמוס עוז מספר את סיפור חייו, החל משנות ילדותיו, שהעביר בתקופת הקמת מדינת ישראל; דרך זמנו כנער ובחור צעיר בקיבוץ חולדה; ועד למעברו לעיר ערד. מה שמיוחד בספר, זה שהוא לא עוד סתם אוטוביוגרפיה. ראשית, הספר כתוב כרומן (אשר מזכיר את ספרו של גבריאל גרסיה מרקס, "חי בשביל לספר" וגם את ספרו של רוסו, "וידויים". הספר מלא בתיאורי רגשות של המחבר עצמו, ושל אחרים. ניתן לקבל את התחושה שעמוס עוז מתעקש לספר כל פרט ופרט, וכל אירוע מרכזי בחייו, בדרך שמקשרת את כל חלקי הספר. בספר הוא מספר על משפחתו; על אביו ואמו, שעלו לארץ ישראל מאירופה, במאה ה-20 לספירה. הוא מספר על המפגשים ועל הקשר שלו עם הסופר ש"י עגנון; הוא מספר על מערכת היחסים שלו עם דודו המפורסם, פרופסור יוסף קלאונזר; הוא מספר על מפגשו האיניטימי עם דוד בן גוריון. לצד סיפורים אלה, על דמויותיהן הגדולות ביותר של מייסדי ומנהיגי מדינת ישראל, עוז מספר את סיפרו על הוריו. אביו היה ספרן בספרייה הלאומית, וכל חייו ניסה לבנות לעצמו מעמד של סופר ופילוסוף, אך ללא הצלחה. אמו, מאוד נשית, רגישה, רונטית ועדינה, שנכלאה למצב של דיכאון עמוד, עד שלבסוף התאבדה, כשעמוס היה בן 12 בלבד. כל אלה- מפגשים, אירועים, רגשות ואשליות- מפוזרים בספר, ולא בהכרח בסדר כרונולוגי. הסיפור לוקח את הקורא למעין שחייה בתוך נשמתו של עוז, אשר כוללת צלילה למקומות האפלים ומסתורים ביותר. כאשר היה עוז מועמד לזכייה בפרס גתה היוקרתי (המוענק פעם ב-3 שנים) על ספרו.