קאמי קלודל

רצונה להיות אמנית ועוד פסלת, בימים שמקומה של האשה היה בבית. קאמי שילמה מחיר גבוה בכול תחום שניתן להעלות על הדעת. בזוגיות, בחיי החברה, בפרנסה ובראיה  אותה של החברה בה חיה . חוץ מאחיה, לימים הסופר הידוע פול קלודל, היו לה מעט מאוד נפשות קרובות ותומכות באמת.  וגם הוא לא היה שם באמת, בימים הקשים בהם נזקקה לו נואשות. היא אמנם דמות חשובה ומקור ההשראה לכמה מספריו , אך לימים, כאשר הייתה לדעתו, עם הפסל אוגוסט רודן, הוא נטש אותה ונסע לארה"ב ולמחוזות אחרים. בסוף המאה שעברה, היה קשה להעלות על הדעת שנערה צעירה, בת 16 תרצה בכול מאודה להיות פסלת, ותילחם על כך בכול כוחה.
למרות תמיכתו הריגשית והמורלית של אביה של קאמי,  ברצונה להיות פסלת , היא מוצאת את עצמה מגורשת מהבית בו גרה עם משפחתה , על ידי אמה הסגורה, המופנמת והמרוחקת. ולילה אחד, כאשר היא חוזרת לאחר שנרדמה באטליה שבו עבדה יחד עם הפסל אוגוסט רודן, אוספת האם את חפציה ומשלחת אותה לנפשה. " מרגע זה את לוקחת את חפצייך ואת הולכת מכאן. לואיז (אחותה) עומדת להתחתן בקרוב, אסור לחולל שערוריות. את לא מוציאה הגה מפיך. אינני יודעת מה עשית כול הלילה, את תחיי לפי רצונך. אינני רוצה לדעת עם מי את חיה ואת מי את פוגשת. עתידה של אחותך בסכנה."
בשנת 1883 פגשה קאמי קלודל את אוגוסט רודן. האמן הדגול הסכים להיות לה למורה, אך מהר מאוד הפך למאהב שלה, והיא לפילגש שלו, לדוגמנית שלו, למבצעת עבודות הפיסול עבורו, גם כאשר היה ברור כבר כי התלמידה לעיתים עלתה על המורה שלה, המשיך זה לנצל אותה והשאיר אותה בצל, על מנת שלא תאפיל על הישגיו. למרות שאהב אותה בדרכו המוזרה, לא היה לו העוז והרצון לתמוך בה תמיכת אמת, להוציא האטליה ששכר עבור שניהם , כדי לעבוד בו ולתנות אהבים. עד שאשתו רוז גילתה זאת , ועד שמצא מאהבות ודוגמניות אחרות. הקשרים ביניהם נמשכו חמש עשרה שנים, ומערכת הקשרים הזו סחטה מקאמי כול טיפה של אנרגיה וכוח לחיות.
קאמי הציגה את עבודותיה בסלון האמנותי של 1893, והביקורות היו משבחות. מבקר האמנות, גוסטאב מירבו, כתב עליה אז:""....מדמואזל קלודל...מביאה לנו היום יצירות שמתעלות בייחודיות שבהן ובעצמת הביצוע שלהן, על כול מה שאפשר לצפות מאישה בת זמננו. ....אלה יצירות בעלות פיוט עמוק והן נובעות מאותו יסוד בלתי מובן, גברי, המצוי באישה. ....והוא ממשיך: "מדמאוזל קאמי קלודל, היא אחת האמנויות המעניינות של תקופתנו...היא אכן שייכת לגזע הגאוני של האחד ולמשפחתו של האחר". גם הגאוניות שלה מיוחסת אז לעובדת היותה תלמידתו של אוגוסט רודן ואחותו של הסופר פול קלודל. כול התשבחות לא מסייעות בידיה להתפרנס בכבוד מעבודת הפיסול שכה אהבה ושאת חייה הקדישה רק לה ולאוגוסט רודן. היא אושפזה לאחר התמוטטות עצבים קשה, חסרת כול, ללא בגד אפילו על עורה, בבית חולים לחולי רוח שם שהתה במשך שלושים שנה, בהרגשת דיכוי, אומללות ובידוד איומים. אך אין ספק היום, כי קאמי קלודל השאירה לדורות הבאים , יצירה חשובה, מקורית ויוצאת דופן ברגישותה ובחזון שביטאה בעבודותיה.
קאמי נפטרה בשנת 1943 בבית החולים על שם מודאבארג, שם שהתה.
הספר כתוב בצורה רגישה, מרתקת ואוהבת ומעריצה את דמותה של האמנית, הפסלת, שסללה דרך בקשיים עצומים ובמחיר כבד מנשוא לנשים האמנויות שבאו אחריה.