מאו – הסיפור הלא נודע הקדמה לספר של ג''ונג צ''אנג וג''ון הלידיי הגעתי אחרי ששמעתי עליו לא מעט. הוא יצא ברעש גדול וזכה לחשיפה נרחבת גם בארץ כולל כתבה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. קניתי את הספר כחלק מאוסף ביוגרפיות הצוררים שלי, נוסף להיטלר וסטאלין כמובן. דווקא הרעש התקשורתי והכותרת השערורייתית הנמיכו את הציפיות האישיות שלי מהספר. אני עתיד להיות מופתע מאוד בהמשך. עיצוב העטיפה פשוט אבל בולט בצבע ירוק עז. הספר יצא לאור בהוצאת ספריית מעריב ודביר. 860 עמודיו כוללים גם את הרשימה הביבליוגרפית. מי שקרא חלק מהביקורות שלי כבר יודע בוודאי שאני אוהב ספרים עבים. יש מי שיאמרו שהעובי לא קובע. אצלי הוא כן... הביקורת כמו כל
ביוגרפיה של אדם/מנהיג היא מתחילה בשורשים בתיאורי המשפחה המחוז החינוך והסביבה בה גדל מאו. אדם שאני חושב שהתיאור שהכי הולם אותו מתמצה במילה "הכי". שלט בהכי הרבה אנשים. בעל ההתנהגות הכי בוטה. הרג או אחראי להריגת הכי הרבה אנשים. הכי צבוע. הכי אכזרי. הספר לוקח את הקורא המערבי ובפרט את הישראלי לעולם אחר לגמרי. מסע בעולם של ארץ ענקית עם עתיק אכזר ומוזר. התיאורים של הנופים בהם פעל
מאו הקומוניסטים היפנים הלאומנים ושאר "הגיבורים" לוקחים את הקורא אל תוך הארץ הענקית הזאת. העוצמה הפרטים והסיפורים האישיים והלאומיים נשזרים זה בזה באופן מרתק. אפשר לקרוא את הספר בנשימה עצורה כמו שאומרת הקלישאה ואפשר לבשל ולקרוא אותו
לאט לאט באופן שנותן לקורא הזדמנות לעקל את הדברים. עולמי המערבי הצר לא יכול היה להכיל את כל העוצמות והתגליות שהיו טמונות עבורי בספר הזה. לכן הייתי חייב לאכל אותו לאט. בשעה שאני כותב שורות אלה למעשה לא סיימתי אותו עדיין. הספר כולל עובדות מדהימות על השפעתה של
סין במלחמת העולם השנייה ועל הגודל והעוצמה הבלתי ניתנים לתפיסה של סין. למרות שמאו והספר עוסקים בעיקר בסין, מעצם גודלה ועוצמתה כמובן שישנה השפעה גלובלית נרחבת. מאו באופן כזה או אחר משך את ארה"ב לתוך אסיה על מנת לטבוח בחייליה במלחמת קוריאה וויטנאם. בתור מי שקרא את ההיסטוריה של המאה העשרים מהצד המערבי של המשוואה לא הבנתי כמה חשיבות ועניין טמונים באירועים בחלק המזרחי של כדור הארץ. מעבר לניפוץ המיתוסים והשערוריות של חייו האישיים של מאו הספר מתאר את העלייה לשילטון של מאו שהיה למעשה מנהיג כנופיות שפעל באיזורים הרריים ופנימיים הרחק מיד מרעיו. מאו הכריע באלימות פראית את יריביו בדרך לשלטון ולא שכח גם לנקום באכזריות במי שהתנגד לו. זאת למרות שחלק ממתנגדיו הוא הצליח להפוך למקוריו הגדולים ביותר. באותה נשימה הוא זנח תומכים אדוקים שלו בהתאם לצרכיו הרגעיים. מאו הוא אדם של דחפים ויצרים באופן קיצוני. הצורך שלו בכוח הפך אותו לצמא דמים. הוא אהב אלימות עודד אותה ונעזר בה על מנת להשיג את מטרותיו. אין ספק שזה נגע שבו לקתה החברה הסינית הרבה לפני מאו אבל הוא הביא את הדברים לדרגה חדשה של הרג פרוע מצד אחד והרג שיטתי ואכזרי הרבה יותר מצד שני, הקפיצה הגדולה. בקפיצה הגדולה היתה נסיונו של מאו להפוך את סין למעצמה גלובלית תעשייתית וצבאית. מכיוון שלסין לא היו הרבה משאבים על מנת להשיג מטרה זו פנה מאו לאמצעי אכזרי. הוא החליט לייצא את עתודות המזון של סין. האיכרים חיו תחת שלטון אימים שבו נדרשו ע"י מנגנון ממשלתי
אכזרי לתת מכסות מזון שהותירו אותם, האיכרים שגידלו את אותו האוכל מורעבים.
עשרות מיליונים של סינים הומתו ברעב. פשוט ככה. משפחות שלמות. היו אזורים רבים בסין שבהם לא היו עלים על העצים, פשוט כי זה מה שנותר לאכול. את המזון שיגר מאו כסיוע למדינות העולם השני או השלישי על מנת לזכות בהשפעה גלובלית או כתשלום עבור ידע ונשק מבריה"מ. לקרוא ולא להאמין. מי שהתנגד לתוכנית ולהרעבה חוסל באכזריות. הסיפור הזה מעלה הרבה תהיות לגבי העובדה שעם עתיק כ"כ עם מסורת תרבותית וחברה מניח לאדם פראי אחד לעשות בו ככל העולה על רוחו. התיאורים של מעשי האלימות קשים מאוד ובמובן הזה עולים על כל דמיון. הם קשים לעיכול למי שרגיש לדברים כאלה. ניתן תוך כדי קריאה לנסות ולפסוח עליהם אבל, לדעתי, הם מהווים חלק חשוב מהבנת האווירה בסין. סיכום מדובר בספר מדהים, לא פחות מזה. אחת הביוגרפיות המעניינות המדהימות והמחכימות ביותר שקראתי. הספר הזה פתח לי, ואני חושב שלכל מי שהיסטוריה אנשים והחברה שלנו בכלל מעניינים אותו, פתח להתבוננות לאחד הפרקים המדהימים ביותר של המאה העשרים. קשה שלא להיכנס להשוואות עם ההיסטוריה שלנו ועם מלחמת העולם השנייה באירופה. מצד שני זה מיותר. לא משנה מה מדהים או נורא יותר. מספרית קשה להתחרות עם מאו. מבחינת אישיות אני לא יכול לחשוב על שני אנשים שונים יותר אחד מהשני מאשר אדולף היטלר ומאו דזה דונג. בהתחלה היתה התייחסות רבה לספר שדנים כביכול בחייו הפרטיים העסיסיים של מאו. מי שזה מה שמעניין אותו מוטב לו שיחפש במקום אחר.
כתוב את התקציר שלך כאן..
סקירות נוספות אודות מאו - הסיפור הלא נודע