לילי הר כוכב מתארת את חייה מילדות מאושרת בכפר בצ''כיה ,מעבר לרומניה
בהיותה בת 19 ומחנות הריכוז אושוויץ,שטוטהוף ופראוס
-ויציאתה לחופשי.גירושיה,
לאחר ציפייה לחיי נישואין מאושרים.
תחילת דרכה הייתה כבת לאם שאביה כעס עליה על כך שנולדה כבת ולא
כבן.לכן לא רשם אותה במשרד לרישום אוכלוסין,ולכן נישאו הוריה בנישואים דתיים בלבד.
לילי מתארת ילדות מאושרת בצ''כוסלובקיה , היום אוקראינה,בבית מוקף עצי פרי
וגינת ירקות,ופרות ששימשו לצרכי הבית.
אביה שהיה בעל חנות בדים פשט רגל,והמשפחה סבלה מקשיים כלכליים.
אך הילדים זכו לחינוך טוב,חינוך לערכים ונימוסים,ואף למדו עברית ויידיש.
למרות העוני גדלו הילדים בבית מטופח ונקי בשל חריצותה של האם.
אביה שהיה אדם משכיל ידע עוד לפני פלישת הנאצים כי בכל מקום שהגרמנים
יהיו בו לא יישארו יהודים.
המשפחה עברה לגור ברומניה .
הילדה לילי למדה בעצמה גרמנית והונגרית והשתמשה בכישוריה כדי
להתחבר לילדות בשכנותה.
בהיותה בת עשר נאסרו הוריה משום שסרבו לחדש להם את הויזה,
ולילי בת העשר הפכה להיות ראש המשפחה,בת בכורה עם עוד ארבעה אחים קטנים.
שוב נאלצה המשפחה לשנות את מגוריה לכפר קטן בו לא יגלו את אי חוקיות
שהותם.בגלל אביה המשכיל קבלו אותם תושבי המקום , למרות שלא היו בידיהם אישורי שהייה.אביה גורש לצ''כיה ונאלץ לשחד את השלטונות כדי לשוב לרומניה.
בשנת 1942 החלה משפחתה להרגיש את הפחד והאימה של היהודים מפני
הנאצים.
ב-1944 התמלאה החצר שלהם בחיילי אס-אס.היהודים הוכנסו לגטו.
הספרייה אליה נהגה ללכת הייתה מחוץ לגטו ולכן לא יכלה להחזיר לספריה שני ספרים ששאלה שם.גם אחרי המלחמה התביישה ללכת לספריה.
לילי הופרדה מאמה בדרך לרכבת שהובילה אותה לאושוויץ.לאחר כמה שבועות
מורטי עצבים של המתנה החלו הסלקציות.הילדה לילי הועברה לשטוטהוף.
לילי מתארת את המחזה בו נאלצו הבנות לעמוד עירומות שעה ארוכה חשופות
למבטיהם וללעגם של חיילי האס-אס.לאחר סלקציה נוספת הועברה למחנה
פראוסט.את שמה , "פרח לילי" קבלה מאישה בת שלושים שנישאה בגיל צעיר
והייתה אם לילד בן עשרים.לילי מתארת את בעודות הפרך אותן נאלצו לעבוד
בהשגחת משגיחים עם שעון עצר.מילוי קרונות רכבת בחול,תוך תחושות רעב
בלתי פוסקות,וחולשה שגרמה לה להתעלפויות.
למזלה הרב רופאה יהודיה מסלובקיה אהבה אותה ודאגה לה.היא הצילה אותה ממוות כאשר לא דיווחה על מחלת הריאות של לילי.
ייסוריה של לילי היו איומים.היא לאלצה לעקור עצים ענקיים וכשאפסו כוחותיה
נחתה על ערפה מכת מכוש מהמשגיח שהשאירה עליה צלקת לכל החיים.
לילי מתארת ידידות שנרקמה בינה לבין רחל ,ששמרה על עליזותה למרות הקשיים.בגלל ליצנותה זכתה להינצל מעונשים כבדים.
אותה רופאה הצילה אותה שוב ממוות בטוח כאשר הורתה לה לא לצאת לעבודה בסופת שלגים תוך שהיא מסכנת את חייה..
כאשר הגיע הצבא הרוסי יצאו אסירי המחנה ללאואנבורג ברגל במסע מפרך בו איבדה לילי
את רצונה לחיות,והודות לחברותיה היא חיה.רחל חברתה הייתה ב"קומנדו קברנים",ונאלצה
לקבור בחיים את חברתה ,דודה בירו.האדמה המשיכה לזוז גם אחרי שעזבו את המקום.
חייה של לילי ניצלו שוב לאחר הכיבוש הרוסי. חייל רוסי כועס כיוון אליה את נשקו ,
אך נמלך בדעתו.
לילי חזרה לסטו-מרה עיר הולדתה,רזה כשלד,לבושה סמרטוטים וראשה מגולח.
היא נדדה עוד שנתיים וחצי עד שהגיעה לישראל.
רחל חברתה שהצילה אותה ממוות פעמיים חלתה במחלת נפש ואשפזה פעמים רבות
בבתי חולים לחולי נפש.
ב-1949 נולדה ביתה ,אידית.ביתה לא הבינה למה לחברותיה יש סבים וסבתות ולה אין.
היא לא ידעה דבר על
השואה.
לפני מספר שנים עמדה לילי להתעוור בגלל מחלה עיניים המכונה "ברקית" ,
אף רופא לא יכול היה לעזור לה .
היא הכירה את המלאך הגואל שלה , ד"ר דויד שדה ,שהציל אותה מעיוורון.
היא מודה לאנשים הטובים שעזרו לה לשרוד את אימי השואה,ולזכות לראות את נכדיה.