ביוגרפיה גלילה רון נולדה בשנת 1949 בעיר חיפה. למדה בבית הספר הריאלי והיא בוגרת האוניברסיטה העברית במקרא, עברית וספרות. נישאה
לאבי פדר, קצין משטרה, ושינתה שמה לגלילה
רון־פדר. לזוג נולדו שלושה ילדים. לאחר גירושיהם נישאה בשנית לניצב בדימוס משולם עמית, ושינתה שמה לגלילה רון־פדר-עמית. בין השנים 1972 ל-1979 שימשה אם אומנת לעשרה ילדים, ובמקביל התחילה לכתוב ולפרסם ספרי ילדים. ספרה הראשון, "שני בני ערובה", התפרסם בשנת 1970, אבל הספר שקנה לה את מקומה כאחת היוצרות הפופולריות בתחום
הספרים לנוער בארץ היה "אל עצמי", שיצא לאור בשנת 1976. הספר מתאר את קורותיו של ציון כהן, ילד שנולד בשכונת מצוקה למשפחה הרוסה שמתקשה לגדל אותו ומועבר למשפחה אומנת. זהו הספר הפופולרי ביותר שלה המסופר על סמך נסיונה כאם אומנת. בהמשך פיתחה רון־פדר-עמית את סיפורו של ציון לסדרת ספרים שלמה, ואף הקדישה מספר ספרים לאחת הדמויות בסיפורים אלו, ניר שרוני, הילד הביולוגי במשפחתו האומנת של ציון. הספר תורגם לשבע שפות ועובד לסרט, שזכה בפרס הראשון בפסטיבל סרטי הילדים בפרנקפורט. בהמשך כתבה ביוגרפיות לבני הנעורים על אישים בהיסטוריה הציונית, כמו משה דיין ואברהם שטרן, וכן ספרים העוסקים בדינמיקה בין יהודים וערבים בישראל, כגון "ילדי קו התפר" ו"נאדיה". גם בספריה הללו ניכרת גישת כתיבה הרואה בספר כלי חינוכי. אולם, הספרים הפופולריים ביותר שלה הם דווקא הספרים בעלי העלילה הבלשית או הדמיונית, המיועדים לקוראים צעירים יותר, כגון הסדרות "ג'ינג'י" ו"טולי תעלולי". בעשור האחרון החלה רון פדר עמית לכתוב גם למבוגרים, ופרסמה ספרים כגון: "יש אישה אחרת", "רצח בצמרת המשטרה" ו"אמא של תרמילאי". בעקבות מסעה למזרח, כשהיא מתמקדת בתובנות עמוקות אליהן הגיעה בשנים האחרונות, כתבה את ספרה "חיפושים" על גיבורה של סדרת טלוויזיה פופולרית בשם רננה המחליטה בגיל חמישים לעזוב משפחה, מאהב, וקריירה ולנסוע למרכז מדיטציה בבורמה כדי לנסות ולהבין מדוע חרף כל הישגיה אין לה שום תחושת סיפוק. אחדים מספריה עובדו לסדרות טלוויזיה, סרטים והצגות. סרטי הקולנוע "נאדיה", "בחינת בגרות" ו"אל עצמי" מבוססים על ספרים שכתבה. רון פדר כתבה גם את התסריטים לסדרות הטלוויזיה "הסודות של כנרת" ו"משפחה וחצי", שבוססה גם היא על נסיונה כאם אומנת. היא זכתה באות מסך קסם "על תרומתה לילדי ישראל לדורותיהם בתחום הספרות הקולנוע והטלוויזיה". רון־פדר-עמית הייתה העורכת הראשונה של הירחון "פשוש" וערכה גם את השבועון "ראש צעיר".