ד"ר פרנקל,פסיכיאטר וסופר,שואל לפעמים את הפאציינטים שלו,הסובלים ממכאובים רבים,גדולים וקטנים:"מדוע אינך מתאבד"???
אחד קשור באהבה לילדו,אחר-כשרון שגנוז בו מצפה להתגלות,
שלישי-זכרונות רחוקים שבליבו ראויים להישמר."
רביעי-אשתו האהובה
ספרו של ויקטור פרנקל,מעורר השראה ואף מציל חיים.
הנה ציטוט נוסף:
" אסיר- המחנה התיירא מקבלת החלטות ומנטילת כל יזמה.הוא נהג כך משום שחש,כי הגורל שולט בבני-האדם וכי אל להם לנסות כוחם ולהשפיע עליו,אלא מוטב שיניחו לגורל להתגלגל כחפצו.יתר על כן: הייתה רווחת בין
האסירים אדישות גדולה,וזו פעלה לא מעט על רגשותיהם של האסירים.
לפעמים היה צורך בהחלטות- בזק,הכרעות שפירושן בחירה בחיים או במוות.
האסיר היה מעדיף לגורל לבחור במקומו.בריחה זו מקבלת עול אחריות בלטה ביותר בשעה שהאסיר צריך היה להחליט : הלברוח או לא? באותם רגעים שהיה עליו להחליט בנפשו-ותמיד הייתה זו שאלה של רגעים ספורים- התענה ביסורי שאול.הינסה לברוח?האם כדאי הסיכון?"
ע"פ פרנקל
,ניסיון חיי המחנה הורה לו,כי יש בידי האדם חופש בחירת -פעולה.
אנחנו שחיינו במחנות-ריכוז,זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים,כדי לפרוס להם מפרוסת- לחמם האחרונה.
אולי הם היו מעטים,אך די בהם להוכיח,כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש-לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות,לבחור את דרכו."
ויקטור
פראנקל טוען כי " רוב האסירים במחנה-ריכוז האמינו, כי הזדמנויות החיים האמיתיות כבר חלפו.לאמיתו של דבר,לא תמו ההזדמנויות ולא חדלו האתגרים".
"כל ניסיון להשיב לאסיר המחנה את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו איזו מטרה לעתיד.אוי לו למי ששוב לא ראה פשר בחייו,לא מטרה,לא תכלית,ומשום כך שוב לא ראה טעם להוסיף ולחיות.גורלו נחרץ עד מהרה"
ויקטור פראנקל טוען כי צריך להראות לאדם משהו אשר יצפה אליו בעתיד.
נפש אהובה,ילד,אישה,רכוש או עבודה.
האדם זקוק למשהו שלמענו יחיה ,כי מי שיש לו למה שלמענו יחיה,הוא יוכל לשאת כמעט כל " איך"
כמה אנו ברי מזל
ויקטור פראנקל,האדם מחפש משמעות - הוצאת דביר