מכתבים לידיד גרמני

המכתבים לידיד גרמני הם סדרה של ארבעה מכתבים שכתב אלבר קאמי בין יולי 1943 ליולי 1944, ימי הכיבוש הנאצי בצרפת. בתקופה זאת היה קאמי חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית "קומבה". הוא התגורר בפריז במלון המרוחק רק כ200 מ' ממפקדות הוורמאכט והאס. אס ונחשף למעשי הנאצים, לברוטאליות, לאלימות, לגזענות ולשליחת היהודים למחנות ריכוז. בימים אלו קאמי התיידד עם הוגה הדעות ז'אן פול סארטר, אשר שיתף איתו פעולה בעריכת עיתון המחתרת. העיתון עסק לא רק בהתנגדות לנאצים אלא גם בדמותה של צרפת לאחר המלחמה, המוטו היה: "מהתנגדות למהפכה". המחתרת אמורה הייתה להוליד "אדם חדש" שיבנה את צרפת החדשה. העיתון יצא כל 3 או 4 שבועות והוא הגיע לתפוצה של כרבע מיליון עותקים בסוף 1943.
שני המכתבים הראשונים התפרסמו בעיתונות המחתרת, השלישי והרביעי רק לאחר השחרור. הם הוקדשו לרנה רינו, חבר הרזיסטאנס שנרצח בידי הנאצים. הם לא נכתבו, ככל הנראה, לאדם ספציפי. הם ביטוי לתחושותיו העקרוניות של קאמי. עם זאת, ניתן לייחס אותם גם ככתב אשמה לאינטלקטואלים גרמניים, במיוחד לכאלה מן הזרם האקזיסטנציאליסטי אשר שיתפו פעולה ולא התנגדו למשטר הנאצי. דוגמא לאינטלקטואל כזה הוא מרטין היידגר (1889-1976) למרות שקאמי לא תקף אותו על כך ישירות. היידגר היה פילוסוף גרמני שהיה חבר במפלגה הנאצית בראשית שנות השלושים ותמך בהיטלר בראשית דרכו. הוא שימש כרקטור של אוניברסיטת פרייבורג ולמרות שהוא התנגד לחלוקת ספרות אנטישמית ולשריפת ספרים יש הטוענים שהוא לא אפשר לאדמונד הוסרל, גם הוא פילוסוף גרמני חשוב ממוצא לא ארי, להיכנס לספריית האוניברסיטה. ב 1934 היידגר התפטר מתפקידו ונשלח לעבודות כפייה על גדות הריין. למרות זאת, לאחר המלחמה לא גינה היידגר את הנאצים ולא סיפק הסברים למעשיו בתקופת שלטונו. בתחילת דרכו העריך קאמי את כתביו של היידגר, אך ב 1946 הוא טען שסוג האקזיסטנציאליזם של היידגר, הוסרל וסארטר מוביל להאלהה של ההיסטוריה. קאמי, לעומתם, אינו מאמין לא באלוהים ולא בהיסטוריה במובן המוחלט.
קאמי מתמודד במכתבים עם משמעות הגותו הטרום מלחמתית לאור מלחמת העולם השנייה. האם בעולם ללא אלוהים הכל מותר? האם עולם אבסורדי הוא עולם של שוויון נפש לנוכח הרצח? קאמי עובר שינוי במהלך שנות המלחמה, הוא מבין כי רעיונותיו הפילוסופיים שבאו לידי ביטוי ביצירותיו "הזר", "המיתוס של סיזיפוס" ו"קליגולה" עלולים להוביל להצדקה של רצח ולעולם ניהיליסטי, חסר צדק. אם, כפי שכתב קאמי ביצירות אלו, אין לעולם זה משמעות עליונה, טוב ורע מוחלטים ומערכת של שכר ועונש, יכולים בני האדם להחליט כי כל המעשים האנושיים שווים ושקולים זה לזה היות ואין אמת מידה מוסרית מוחלטת.
הנאציזם מוצג כאן כאנרגיה ניהיליסטית. הטוטאליטריות היא הפרקטיקה הניהיליסטית. המכתבים הם מחאה נגד האלהת האדם, נגד ההיבריס המודרני. רק בעולם המודרני, עולם חסר אלוהים ותפיסה של טוב מוחלט, יכולה להתפתח תנועה כזאת. קאמי אמנם אינו חוזר בו, הוא לא מוצא משמעות מוחלטת או ערך מוחלט שעליו יוכלו בני האדם לבסס את הכרעותיהם ומעשיהם אבל הוא טוען שמשמעות יכולה להיווצר ע"י האדם עצמו. על פי המכתבים הצרכים האנושיים הם הבסיס לערכים. האדם מוותר על ההשתוקקות למשמעות טרנסנדנטית ומורד באבסורד לטובת התשוקה לאושר, לצדק וידידות, לטובת החיים. האושר הוא כאן אחדות עם הזולת ועם העולם. קאמי מתחיל לפתח כאן פילוסופיה של סולידאריות והכרה בזולת לעומת האינדיבידואליזם והניכור של יצירותיו המוקדמות. קאמי יפתח פילוסופיה זאת ביצירותיו הבאות "הדבר" ו"האדם המורד".