המיתוס של סיזיפוס

השאלה הראשונה המוצבת ממש בפתיחתה של המסה "המיתוס של סיזיפוס" היא שאלת ההתאבדות. אלבר קאמי טוען כבר במשפטים הראשונים של יצירה זאת, שפורסמה לראשונה ב 1942, שהשאלה היחידה שיש לה משמעות אמיתית בעבור האדם היא האם כדאי לחיות? האם יש משמעות לחיים האנושיים או שאין בהם טעם כלל? זוהי שאלה חשובה הרבה יותר משאלות פילוסופיות הרות גורל לכאורה שנשאלו ע"י הוגי הדעות הגדולים של כל הזמנים.
על מנת לענות על שאלה זאת מפתח קאמי את מושג האבסורד. האבסורד הוא היחס בין שתי תופעות. התופעה הראשונה היא חוסר המשמעות של העולם, אי הקיום של מרכיב המעניק לו משמעות אשר מקורו מחוץ לתודעת האדם. אין, על פי קאמי, אלוהים או ערכים טרנסנדנטיים, אין טוב ורע מוחלטים, אין אידיאות מופשטות ואובייקטיביות שיכולות לתת לאדם טעם לחייו ואין שכר ועונש. העולם, כך מסיק קאמי בין השאר מיצירותיהם של ניטשה ודוסטויבסקי ומרוח התקופה בה הוא חי, הוא נטול משמעות. התופעה השנייה המרכיבה את המתח היוצר את האבסורד היא שאיפתו האנושית של האדם למצוא משמעות. למרות שהאדם התבוני יודע שאין לעולם משמעות עליונה הוא ממשיך לחפש אותה ולרצות אותה. זהו האבסורד.
האבסורד מתגלה בדרכים רבות. קאמי כותב בראש ובראשונה על חוויית שלטונו של המוות והמודעות לכך שהוא הדבר היחיד שבני האדם יכולים להניח את קיומו בוודאות. דוגמאות נוספות הממחישות את החוויה האבסורדית היא גילוי הזרות אותה חשים לעיתים בני אדם בהתבוננם בטבע הנצחי מתוך זמניותם שלהם, בהתבוננם בפניהם או בתצלומים של אהוביהם ואפילו בהתבוננם במראה. בני האדם, ברגעים של תודעה, חשים פתאום כי העולם זר להם, הזולת זר להם ואפילו הם עצמם, או הדמות שהם בנו לעצמם איננה מספקת את הוודאות, את הנצחיות והיציבות שהם מחפשים. האבסורד איננו רעיון מופשט או שיטה פילוסופית הוא החוויה הבסיסית של האדם התבוני המודרני. האדם מבין כי עולמו הוא סתמי, כי השגרה שהוא בונה לעצמו והדברים שהוא נאחז בהם (קריירה, מערכות יחסים, לימודים, צבירת נכסים וכו') הם חסרי משמעות אמיתית. הוא מבין שהחירות שלו לקבוע את דרכו בחיים ואת מטרתם היא אשלייתית בגלל שלטון המוות בעולם והוא מבין שאין פרס על "התנהגות טובה" בעולם הזה בעולם הבא. נשאר לו רק הכאן והעכשיו.
איך, אם כן, יכול האדם לחיות עם האבסורד? מה, אם אלו הם פני הדברים, הטעם בחייו?
קאמי מסביר מהם הפתרונות הכוזבים לפני שהוא ניגש להסביר את האופן בו הוא חושב שצריך לחיות. הדבר החשוב ביותר הוא לא לבטל את המתח, כלומר לא לפתור אותו על ידי ביטול אחת מהתופעות. קאמי אומר לא לביטול העולם, רוצה לומר לא להתאבדות הפיזית. הוא גם אומר לא לביטול התבונה, כלומר לנסיגה אל הדת, אל האמונה ואל חיקה החם של המשמעות הכוזבת והאשלייתית. קאמי דן במסה במספר דוגמאות של שני סוגי ביטול המתח הנ"ל.
האדם האבסורדי, לעומת שני סוגי המתאבדים, חי כל כולו על התודעה. הוא מודע למצבו ומסיק את מסקנותיו. הוא חייו לשמר את המתח, הוא חייו לרוקן את חייו מתקוות שווא, מאמונה ומצפייה לגאולה. הוא גם חייב לחיות את ההווה ולא לחלום על העתיד. התודעה היא המפרידה את האדם מהעולם הדומם ומעולם בעלי החיים והיא המעניקה לאדם את החירות האבסורדית, החירות לפעול בעולם הזה מתוך הכרתו ותבונתו.
אך האם האדם האבסורדי יכול גם להיות מאושר?
על מנת לענות על שאלה זאת משתמש קאמי בדמותו של סיזיפוס, דמות מן המיתולוגיה היוונית. סיזיפוס היה בנו של מייסד קורינתוס. על פי אחת מגרסאות הסיפור, סיזיפוס סחט מאל הנהר, אסופוס, הבטחה כי יספק מעיין מים חיים לקורינתוס. בתמורה הוא גילה לאל הנהר שזאוס הוא זה שחטף את בתו. זאוס כעס על סיזיפוס והטיל עליו עונש כבד. בעולם שמתחת לפני האדמה חייב סיזיפוס לגלגל גוש של סלע במעלה הר גבוה. בכל פעם שהסלע הענק מגיע לראש ההר הוא שב ומתגלגל מטה במדרון. עונשו האכזרי של סיזיפוס מאלץ אותו לרדת בעקבות הסלע ולגולל אותו שוב לראש ההר. עינויו זה נמשך לנצח. קאמי משתמש בדמותו של סיזיפוס כמטפורה לחוסר התוחלת והתכלית של החיים המודרניים, סיזיפוס הוא ה"פרולטר של האלים". עם זאת ברגע ירידתו בעקבות הסלע, בדרכו אל העינוי הנצחי שלו, סיזיפוס מודע למצבו, הוא אינו נאחז באשליות או בתקוות שווא לשחרור מן העינוי ומקבל את מצבו. הוא ניצב ריאליסטי ומפוכח מול הקיום. זה הופך אותו לגיבור אבסורדי. קאמי טוען שעלינו לדמיין לעצמנו את סיזיפוס מאושר. גם האדם האבסורדי יכול להיות מאושר. אין זה אושר הנובע מהיעדר כאב או מסיפוק צרכים אלא אושר הנובע ממימוש האנושיות שלו, ממימוש הפוטנציאל והייחודיות של האדם. זהו אושר הנובע מן התודעה, זוהי הרמוניה של האדם עם מצבו הקיומי ועם העולם.
האדם, אם כן, יכול להיות מאושר. כמו סיזיפוס הבז לאלים והשונא את המוות עליו לחיות את הרגע, את התרשמויות חושיו ורגשותיו, עליו להכיר בעולם למרות האבסורדיות שלו ולהתנסות בחוויות שהוא יכול להעניק לו.