הנפילה

" הנפילה" מאת אלבר קאמי הוא סיפורו של ז'אן באטיסט קלמאנס, צרפתי המתגורר באמסטרדם. זהו מונולוג המגולל בפני מאזין אלמוני, את סיפורו, סיפורו של אדם שאינו נענה לזולת. הוא מספר על תקופה בה הוא היה עו"ד מוצלח, יהיר ומתנשא שנהג לתת לזולת מתוך תחושות עליונות. הווייתו לא אפשרה לו להיענות למחויבות אנושית בסיסית. במהלך סיפורו נחשפות כמה חוויות שמערערות את הנרקיסיזם שלו. ניסיון התאבדות הזוכה להתעלמות, צחוק שהוא שומע מאחורי גבו ומכות שהוא חוטף בפקק תנועה הן הבולטות שבהן. האירוע הדרמטי ביותר מתרחש כאשר הוא מטייל על גשר מעל נהר הסיין ממש בשעה שאישה מטילה עצמה לתוך המים ומתאבדת. קלמאנס אינו עושה דבר ואינו נענה לתביעה, לזעקה האנושית המהדהדת למרות שהוא שומע אותה היטב ומודע אליה לחלוטין. קלאמנס מודע להשלכות של מעשיו וחי חיים של מעט מאוד הנאה מוחשית והרבה מאוד רפלקציה (בכך הוא מהווה אנטיתזה למרסו, גיבור "הזר", הרומן הראשון של קאמי). קלמאנס מביע בסוף סיפורו שאיפה לחזור לסיטואציה על הגשר ולנתבעות הנובעת ממנה על מנת לבחור אחרת. שאיפה זאת למרות כנותה הנואשת היא גם אמביוולנטית. קלמאנס יודע שאי אפשר לחזור לסיטואציה ההיא ולמרות ההבנה שהצלתו טמונה בה הוא גם מודה על כך שהחזרה היא בלתי אפשרית.
קאמי מציג באמצעות דמותו של קלמאנס את הנתבעות הנובעת מן האחר, מן הזולת כדבר היחיד היכול לגלות את הקיום האנושי המלא. כלומר, הצלת האישה היא גם הצלתו של קלמאנס. הכרה באחר היא גם המפתח לאנושיות ולגאולה האישית. קלמאנס, עם זאת, הוא דמות טראגית מכיוון שהוא אינו מסוגל לפעול, הוא נידון לגלות ולגירוש מביתו, ממעמדו ומקיומו החברתי. כמו ב"הדבר", הרומן הקודם של קאמי, וב"האדם המורד", המסה שבאה בעקבותיו, יש כאן נקודת מוצא של חברה וסולידאריות חברתית אבל "הנפילה" מספרת את הצד השני, את סיפורו של אדם שאינו נענה לסולידאריות זאת."הנפילה" פורסם ב 1956. כשנה לאחר מכן זכה אלבר קאמי בפרס נובל לספרות.